הופעת הידרותורקס לאחר ריסוק אבנים מלעורי סופראקוסטאלי (Supracostal PCNL) – האם לסוג הניקוז יש השפעה?

הקדמה

גישה סופראקוסטלית דרך גביע עליון הינה לרוב היעילה ביותר לטיפול באבני יציקה, אבני שופכן פרוקסימלי ואבנים מורכבות בגביע תחתון. עם זאת, אחוזי הסיבוכים הריאתיים, לרבות הידרותורקס, גבוהים יותר בגישה זו.
במרכזנו, אנו משאירים סטנט Double-J בכל PCNL סופראקוסטלי לשיפור הניקוז הכליתי במידה ותתפתח פיסטולה נפרו-פלאורלית. בנוסף, מושאר נפרוסטום על פי שיקול המנתח. להשערתנו, נוכחות נפרוסטום מעלה את הסיכוי להתפתחות הידרותורקס.

שיטות

מטופלים מיועדים ל-PCNL דרך קוטב עליון חולקו פרוספקטיבית ל-2 קבוצות לפי אופן הניקוז הבתר ניתוחי המתוכנן ללא ידיעה מקדימה של המנתח. קבוצה 1 עם סטנט DJ ונפרוסטום (פולי 12F) וקבוצה 2 עם סטנט DJ בלבד ("tubeless"). צילום חזה בוצע מיד בתום הפעולה וכן יום לאחריה.

תוצאות

74 מטופלים חולקו ל- 2 קבוצות שוות בגודלן. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות בנתונים דמוגרפיים, רפואיים וכן במיקום, מספר וגודל האבנים. לאחר הפעולה, נמצא כי שיעורי הסיבוכים הכלליים (חום, אורוספסיס, אובדן מעל 2 יחידות דם) היו דומים, כמו גם זמן הפעולה ושיעורי ההצלחה (Stone Free Rate). שיעור ההידרותורקס היה נמוך באופן משמעותי בקבוצה 2, ללא הנפרוסטום (18.9% מול 35.1%, p=0.05). מרבית המקרים טופלו בהצלחה באופן שמרני. עם זאת, 2 מטופלים נזקקו לנקז חזה (אחד מכל קבוצה) ומטופל נוסף מקבוצה 2 נזקק לאספירציה.
אנליזה חד ורבת משתנים הדגימה כי המנבא היחיד להתפתחות הידרתורקס בקבוצה 2 הוא נוכחות קטטר למשך זמן קצר
(HR 0.141, 95%CI: 0.021-0.957, p=0.045). לא נמצא מנבא להידרותורקס בקבוצה 1.

מסקנות

החדרת נפרוסטום בנוסף לסטנט DJ לאחר PCNL סופראקוסטלי מעלה את שכיחות ההידרותורקס. השארת קטטר שתן למשך זמן ארוך יותר בחולים עם נפרוסטום עשויה להפחית הסיכון להידרותורקס.