האם טיפול רטרוגרדי באבני מערכת השתן העליונה בהכרח מצריך ניקוז בתר ניתוחי? מסקנות ממעל 500 מקרים עוקבים במרכז רפואי אחד.

רקע:

ניקוז עם סטנט שופכני לאחר אורטרורנוסקופיה מומלץ במקרים מסוימים, במקרים מובחרים מערכת עליונה יכולה להישאר ללא ניקוז (TUBELESS) או אורטר קטטר קשור לקטטר שופכתי נשאר ל24-48 שעות.

מטרה:

לבחון 3 קבוצות של מטופלים במצבי ניקוז שונים (סטנט, אורטר קטטר וללא ניקוז).

שיטות:

מתוך מאגר מידע אורטרורנוסקופי שמתוחזק פרוספרטיבית 2010 – 2017 נבחרו מקרים עוקבים וחולקו לקבוצות לפי אופן בו מערכות העליונות נוקזו בטום הניתוח. פרט לנתונים דמוגרפיים ופרא-אופרטיביים, הושוו סיבוכים וכאב (הוגדר לפי VISUAL ANALOGE SCALE) במהלך בתר ניתוחי מיידי. הנתונים נבחנו על ידי מבחני CHI SQUARE או SPEARMAN ואנליזה על שם PEARSON.

תוצאות:

נבחרו 516 מקרים עוקבים. קבוצה 1 (ללא ניקוז) – 196 (38%), קבוצה 2 (אורטר קטטר) – 214 (41%) וקבוצה 3 (סטנט) – 106 (21%). בקבוצה 3 – נפח האבנים, צפיפות האבן והידרונפרוזיס היו גבוהים משמעותית. בין הקבוצות לא היה הבדל משמעותי בסיבוכים, VAS או שימוש במשככי כאבים (טבלה1 ו2). לקבוצה 1ו2 היתה נטיעה שווה לעליה בVAS ושימוש במשככים לעומת קבוצה 3 ביום הניתוח ויום 1 לאחר הניתוח (תרשימים 1-2).

מסקנות:

• גישה TUBELESS אפשרית לאחר בחירה קפדנית של המקרים ומאפשרת טיפול אמבולטורי באבני מערכת עליונה.
• בתקופה בתר ניתוחית מיידית, מטופלים עם סטנט נזקקים לפחות משככי כאבים ומדווחים על כאבים פחותים לעומת מטופלים משתי קבוצות אחרות.
• ניתן לדלג על ניקוז של מערכת עליונה עם אורטר קטטר ובמקרים גבוליים ניתן לשקול ניקוז עם סטנט.