גרונטולוגיה סביבתית מתמקדת באיזון בין האדם הזקן לסביבתו, ובהשפעה שיש לסביבה על תחושת הרווחה האישית. התאמות הבית (home modification) הוא תחום מחקר אינטר-דיסציפלינרי המתמקד בשיפור הבית על מנת להתאימו לצרכיו של האדם הזקן. משנת 2000 מופעל שירות זה ביפן מכוח חוק הסיעוד, לפיו כל אדם סיעודי זכאי לשיפור/התאמות ביתו בסך כאלפיים דולרים, והינו באחריות העירייה שאליה משתייך האדם הסיעודי.
מחקר זה בוחן שתי שאלות מרכזיות. הראשונה מתייחסת לניסיון המשותף של האנשים הסיעודיים ומטפליהם באשר למידת יעילותן של ההתאמות הביתיות בחיי היומיום. השניה מבקשת להבין באילו מנגנוני התמודדות והסתגלות משתמשים האנשים הסיעודיים במטרה לפצות על המגבלות התפקודיות ולשמור על עצמאותם. המחקר נקט בגישה האיכותנית; נאספו נתונים מ- 16 משתתפים בארבעה מקרי בוחן (Eisenhardt, 1989), אשר נחלקו לפי רמות סיעוד שונות. כל תיאור מקרה כלל אדם סיעודי, שני מטפלים (פורמלי ובלתי פורמלי), ומנהל תיק הסיעוד בעירייה. מתודה זו מאפשרת לראות תמונה עשירה יותר של היבטי חייו של האדם הסיעודי ושל הצדדים הסובבים אותו. הנתונים נאספו באמצעות ראיונות עומק שנערכו עם המשתתפים.
המסגרת התיאורטית מתבססת על שילוב של מודל הלחצים הסביבתיים (Lawton & Nahemow,1973), מודל תהליכי להגדרת מוגבלות תפקודית ונכות (Verbrugge & Jette, 1994), ומודל אופטימיזציה סלקטיבית עם פיצוי (Baltes & Baltes, 1990). שלוש המסגרות התיאורטיות משלבות היבטים תוך-אישיים וסביבתיים המסייעים בהתמודדות עם שינוי ויצירת תנאים לאיכות חיים בזקנה ושמירה על העצמאות.
נמצא כי הזקנים הסיעודיים נעזרים בהתאמות הביתיות ומנגנוני שיקום נוספים באופן אקטיבי, על מנת לפצות על אובדן חלק מהתפקודים. אולם, לאחר תקופה של כשנתיים נראה כי יעילות ההתאמות הביתיות יורדת בהדרגה, בד בבד עם ההתדרדרות הפיסית של האדם הסיעודי, ואז עיקר נטל הסיעוד עובר למטפלים. מכך ניתן להסיק כי הסתגלות וארגון הסביבה הביתית של האדם הסיעודי מתנהלים בהתאם לעקרון צמצום מרחב המחיה, שלפיו השימוש בבית מצטמצם לכדי מרחב רב-תפקודי אחד שבו נמצא האדם הסיעודי מרבית הזמן. מסקנה נוספת היא, שקביעת מטרות קטנות (או גדולות) המעניקות משמעות לחיים, משפיעות לטובה על מנגנוני ההסתגלות ועל המוטיבציה של האדם הסיעודי להתמודד עם המוגבלויות התפקודיות.