תקשורת בין אנשי צוות במוסדות גריאטריים לבין בני משפחה של מטופלים בסוף החיים

התקשורת בין בני-המשפחה לאנשי-הצוות הינה מרכיב חשוב של איכות הטיפול בסוף-החיים. עם זאת, היקפה ותדירותה של תקשורת זו בפועל מוגבלים, והיעדר תקשורת עלול להוביל לתוצאים שליליים בקרב המטופלים ובני-המשפחה. מחקרים שבחנו תקשורת זו היו רטרוספקטיביים, והתייחסו בעיקר להיבטים פורמליים של התקשורת (למשל, הכנה למוות וקבלת החלטות), ולתקופות ספציפיות בסוף-החיים (למשל, השבוע האחרון לחיי המטופל). כלומר, מחקרים אלו משקפים תמונה צרה יחסית של תקשורת זו. המחקר הנוכחי מתאר את התקשורת מנקודת מבט רחבה יותר, וכולל גם תקשורת יומיומית בין המשפחה לבעלי-תפקידים שונים בצוות (כוח-עזר, אחיות, רופאות, עו"ס, מקצועות פארה-רפואיים) ותקשורת ביוזמת המשפחה.

ראיינו 152 בני-משפחה של מטופלים המאושפזים בארבעה מוסדות גריאטריים ומספר סוגי מחלקות (סיעודי- 32.2%, סיעודי-מורכב- 25.7%, מונשמים- 17.8%, תשושים/תשושי נפש- 14.5%), ושאלנו על תקשורת עם בעלי-תפקידים שונים, הערכת איכות התקשורת בפועל ביחס למרכיבי תקשורת שונים, וחשיבותם של מרכיבים אלו.

המרואיינים היו בעיקר נשים (60.5%), נשואים (78.1%), הילדים של המטופלים (77%) ואנשי הקשר המרכזיים עם הצוות (81.3%- לבד או עם אנשים נוספים). הם ביקרו אצל המטופלים בין מספר פעמים בשבוע למספר פעמים ביום (94.7%), כשמשך הביקור החציוני היה שעה וחצי.

הרוב המכריע של התקשורת היה ביוזמת המשפחה או גם המשפחה וגם הצוות, מצב שנתפס כבעייתי על ידי בני-המשפחה. מידת הנוחות לפנות לכל אחד מבעלי-התפקידים, כמו גם שביעות-הרצון מהתקשורת עימם היו גבוהות עבור כל בעלי-התפקידים. לא נמצא מתאם בין חשיבות מרכיבי התקשורת לבין הביצוע בפועל, אך עלו מספר אי-התאמות המצריכות התייחסות נוספת. למשל, חשיבות השיחה עם בן-המשפחה (המרואיין) על רגשותיו ביחס לאפשרות שמצבו של המטופל ידרדר הייתה גבוהה, אך בפועל שיחה כזו לא התקיימה עם 40% מהמרואיינים.

ניתוח הטקסטים העלה מספר צרכים של בני-משפחה ביחס לתקשורת, כמו זמינות ונגישות של כלל הצוות, עדכון שוטף ביוזמת הצוות, תמיכה בבני-המשפחה, שפה ותרבות ועניינים מערכתיים.

מחקר זה מרחיב את הידע על תקשורת בסוף החיים כך שיכלול תקשורת יומיומית, ותקשורת עם בעלי-תפקידים שונים, ומאיר היבטים בהם יש מקום לשיפור תקשורת משפחה-צוות בסוף-החיים.