רקע ומטרה: זוגיות שנייה בזקנה היא תופעה המתפתחת לאור העלייה בתוחלת החיים. היא מציגה מבנה משפחתי חדש של משפחה חורגת בגיל הזקנה, שלאור חדשנותה נחקרה מעט. מוות של הורה הינו שינו נורמטיבי במבנה המשפחתי. לעומת זאת, בחברה הישראלית, זוגיות שנייה בזקנה אינה נתפסת כשינוי נורמטיבי במבנה המשפחה. המטרה היא לבחון את השפעתה האפשרית של זוגיות שנייה בזקנה על מערכת היחסים הבין-דורית ילד בוגר - הורה אלמן, מהפרספקטיבה של דור הילדים.
שיטה: ראיונות איכותניים מובנים למחצה עם 29 ילדים בוגרים להורה אלמן בזוגיות שנייה בזקנה נבחרו מתוך מחקר גדול על זוגיות שניה מהיבט בין-דורי בישראל. הקריטריון לבחירת הראיונות היה הורה שנכנס לקשר של זוגיות שנייה בגיל זקנה כאלמן או אלמנה. ניתוח הנתונים התבסס על העקרונות היישומיים של התיאוריה המעוגנת בשדה (Grounded theory).
ממצאים: הממצאים מצביעים על חוויות של שינוי ושל המשכיות ביחסים הבין-דוריים בעקבות זוגיות שנייה בזקנה המוצגות בשתי תמות: 1. שינוי ביחסים הבין-דוריים: א. שינוי אצל ההורה הזקן. ב. שינוי אצל הילד הבוגר. 2. המשכיות ביחסים הבין-דוריים.
דיון ומסקנות: פרספקטיבת מעגל חיי המשפחה מהווה את המסגרת התיאורטית לדיון בשינוי והמשכיות ביחסים הבין-דוריים, בהתייחס לסדר העדיפויות של ההורה ולאוטונומיה של ההורה הזקן ולהתערבות של הילד הבוגר. השפעתה של זוגיות שנייה על היחסים הבין-דוריים, מהפרספקטיבה של ילדים בוגרים, נגזרת מתפיסותיהם של ילדים בוגרים לגבי המקובל ו/או הרצוי ביחסים עם הורה זקן ואלמן ומרמת ההתאמה של הזוגיות השנייה בזקנה עם תפיסות אלה. למסקנה זו השלכות תיאורטיות ופרקטיות, המשפיעות על שדה המחקר והטיפול.
*המחקר מומן על ידי הקרן הלאומית למדע (ISF #1583/11)