רקע: במהלך השנים התבגרה אוכלוסיית המשפחות השכולות וכיום למעלה מ-70% מההורים השכולים ו-50% מאלמנות הינם בגיל הזקנה. במסגרת פיתוח שירותים ופרויקטים לאוכלוסיית המבוגרים מקרב בני המשפחות השכולות, הוחלט לאמץ את פרויקט "הבית החם" שבמקור פותח על ידי הג`וינט והופעל על ידי אשל. ה"בית החם" מהווה מקום מפגש וכתובת חברתית לקשישים אשר מבקשים להרחיב את קשריהם האישיים והחברתיים ומעדיפים מסגרת אינטימית וקטנה.
התוכנית מתבססת על קבוצות של עד 15 גברים ונשים. המפגשים מתקיימים לפחות פעם בשבוע במקום קבוע בביתם של משפחה מארחת. המפגשים עצמם מגוונים, כאשר אופיים ותוכנם משתנים מקבוצה לקבוצה, בהתאם לתחומי עניין ותחביבים משותפים.
מטרה: מטרת התוכנית הינה להפחית את חווית הבדידות הקיימת אצל המשפחות השכולות ובכללן אנשים בגיל המבוגר. הקבוצה מאפשרת לבני המשפחה השכולה לעבור את תהליכי האבל בכך שמשמשת כ"מיכל" המאפשר הבנה הדדית, תקשורת אמפתית, אינטימיות וביטחון.
שיטות: הגדרה של צורך בקרב אוכלוסייה פוטנציאלית וקביעת מרכיב הומוגני לקבוצת ההשתייכות על בסיס חווית האובדן ובנוסף אזור מגורים/ גיל/ רב תרבותיות ועוד לצד מרכיבים הטרוגניים לאפשר מרחב להתייחסות מגוונת. הייחודיות של הפרויקט הינה בכך שאין מנחה חיצוני והקבוצה מתנהלת כ"קבוצה לעזרה עצמית". הכח והתרומה בין חברי הקבוצה הינה הדדית.
ממצאים: עובדי האגף שנחשפו לפרויקט התרשמו כי הוא מתאים לאוכלוסיית המשפחות המעדיפות פעילות במסגרת אינטימית עם בני משפחות אחרים המכירים ו"מבינים לליבם". עם חלוף הזמן באו לידי ביטוי חשיבותו של הפרויקט, תרומתו ומשמעותו הניכרת לאוכלוסיית השכולים.
מסקנות: