הטמעת תכנית יישומית לטיפול בפצועים זקנים הסובלים מירידה קוגניטיבית המאושפזים בביה"ח כתוצאה מטראומה

מטרת העבודה: דמנציה מהווה גורם סיכון לאשפוזים חוזרים. הופעת דליריום במהלך האשפוז גורמת להארכת משך האשפוז ולעליה בתחלואה ובתמותה. זיהוי של חולה הסובל מדמנציה או מדליריום הינו חשוב מאוד ובעל השלכות ישירות על טיפולו ודורש גישה רב מקצועית מותאמת. היעדר זיהוי מתאים של חולים אלו מביא לסיבוכים הקשורים לאשפוז כגון אשפוז ממושך, אשפוזים חוזרים, עליה בתחלואה ואף בתמותה.

במטרה לשפר את איכות הטיפול ותוצאיו בפצוע הזקן הסובל מירידה קוגניטיבית, ולאפשר מתן טיפול מיטבי ומותאם תוך מניעת סיבוכים, הוקמה תוכנית מובנית בתמיכת אשל והתכנית הלאומית לדמנציה לזיהוי ליקויים קוגניטיביים בפצועים והטמעת גישת ניהול טיפול (CASE MANAGEMENT).

שיטות:

1. ביצוע אומדן יומי להערכה קוגניטיבית לכל פצוע המתאשפז מעל גיל 65.

2. פצועים עם הערכה קוגניטיבית יוכנסו לתוכנית התערבות ייחודית שתינתן ע"י צוות רב מקצועי תוך התאמה אישית והצמדת אחות –CASE MANAGER.

3. תכנון שחרור מותאם מול בני המשפחה, המטפלים ומול מערך השירותים בקהילה, בדגש על עבודת צוות רב מקצועי עם תחומי הסיעוד, עבודה סוציאלית, ריפוי בעיסוק, תזונה, פיזיותרפיה, רוקחות וקלינאית תקשורת.

4. שמירה על רצף טיפולי תוך כדי מעקב אחרי המטופלים לאחר שיחרורם, ומחשוב נתוני אשפוזם להקמת מערך מעקב אחרי תוצאי הטיפול.

5. הכשרת צוותי רפואה, סיעוד ומקצועות בריאות נלווים במטרה להגביר מודעות לצרכים המיוחדים של המטופל הסובל מירידה קוגניטיבית ומתן טיפול מותאם ומיטבי.

מסקנות: תוצאות הפרוייקט ההתערבותי יוצגו במפורט על סמך מדדים אובייקטיבים הקשורים למשך האשפוז, תוצאים טיפוליים ומאפייני הפציעה בהשוואה למטופלים מבוגרים שאינם סובלים מירידה קוגניטיבית.

פרויקט חשוב זה יכול להאיר את חשיבות ההתערבות המוקדמת בתחומי הטיפול השונים בפצועים עם ירידה קוגניטיבית. גישה טיפולית זו תעלה באופן משמעותי את מודעות הצוותים המטפלים ותוביל לשיפור איכות ותוצאות הטיפול. גישה זו עשויה להציל חיים ולטייב את איכות הטיפול באוכלוסייה ייחודית זו. תכנית זו מביאה לידי ביטוי גישה טיפולית ייחודית לאוכלוסיית פצועים עם ירידה קוגניטיבית במטרה לשפר תוצאות טיפול.