הערכה קוגניטיבית למסגרת מוסדית גריאטרית; בדיקת מהימנות ותוקף והקשר להשתתפות בפעילויות פנאי

מטרות המחקר הנוכחי היו לבדוק את מהימנותו ותוקפו של אבחון החת"ם; ערכה להערכת תפקודי תפיסה וחשיבה הנדרשים לצורך תפקוד במסגרת מוסדית גריאטרית שפותחה בשל המחסור בהערכות קוגניטיביות המותאמות לאוכלוסייה בסביבה המוסדית הגריאטרית. מטרה נוספת הייתה לבדוק את הקשר בין מדדי האבחון לבין מידת ההשתתפות בפעילויות פנאי במסגרת המוסד, בקרב דיירים המאובחנים עם דמנציה.

שיטות: מערך המחקר היה רטרוספקטיבי והסתמך על נתונים קיימים עבור 55 דיירים במוסד סיעודי גריאטרי בטווח גילאים 55-101 שנים, שעברו הערכה בריפוי בעיסוק.

כלי המחקר: 1. מבחן המיני מנטל 2. החת"ם 3. מבחן מיון כרטיסים Activity Card Sort

4. LOTCA-G )Loewenstein Occupational Therapy Cognitive Assessment-Geriatric)

5.שאלון השתתפות בפעילויות פנאי.

עיבוד הנתונים כלל שימוש במבחן אלפא קרונבך לבדיקת מהימנות פנימית, מבחן ה ICC -י (Intraclass correlation coefficient) לבדיקת מהימנות מבחן חוזר ומבחן Spearman לבדיקת תוקף האבחון והקשר עם ההשתתפות.

ממצאים: נמצא כי לאבחון מהימנות פנימית גבוהה (0.94=α), ומהימנות מבחן חוזר גבוהה (0.82=ICC ). נמצא תוקף מקביל עם אבחון המיני-מנטל (r_s=0.90, p<0.001) ועם חלקים מה- LOTCA-G י( r_s =0.85, p<0.001). בנוסף נמצא כי האבחון מבחין בין רמות החומרה של הדמנציה (ע"פ מדד Clinical Dementia Rating). לבסוף, נמצא קשר חיובי מובהק בין החת"ם לבין מספר פעילויות פנאי, רמת ההתמדה ותדירות ההשתתפות בפעילויות פנאי (גובה הקשר נע בין r_s=0.371 ל- r_s=0.628 p<0.05).

מסקנות: מחקר זה הינו ייחודי בכך שנבדק בו הקשר בין ממצאי הערכה קוגניטיבית להשתתפות בפעילויות פנאי המתקיימות במסגרת מוסדית גריאטרית, המהווה חלק נכבד בסדר יומו של הזקן במוסד ותורמת לאיכות חייו. ביסוס התוקף והמהימנות של אבחון החת"ם מאפשרים שימוש בו לצורך בניית תוכנית התערבות המתאימה לדיירי המוסד המאובחנים עם רמות דמנציה שונות. ממצאי המחקר תואמים את הספרות המצביעה על כך כי ישנה חשיבות לשלב בהערכה הקוגניטיבית כלים שיוכלו לספק מידע לגבי היכולת התפקודית בסביבה המוסדית ושיהיו רגישים ומותאמים למטופלים עם דמנציה בינונית ומתקדמת.