תרומתן של קבוצות תמיכה לבני משפחה המטפלים בזקנים עם דמנציה

בישראל כמיליון אנשים המטפלים בבן משפחה זקן המוגבל בתפקוד. לאור ההכרה ההולכת וגוברת בחשיבות תפקידם של בני המשפחה בטיפול בזקנים, בהשפעת הטיפול על בני המשפחה (כגון עומס ופגיעה באיכות חייהם) ובצורך לפתח עבורם תכניות מתאימות, יזם המוסד לביטוח לאומי מיזם נסיוני המתמקד במטפלים בזקן עם דמנציה. במסגרתו, נפתחו קבוצות תמיכה דינמיות, קצרות מועד, שנועדו להעניק למשתתפים תמיכה, להפחית עומס, לתת כלים לשיפור התקשורת עם הזקן ועם מטפלים פורמליים ובלתי פורמליים. המיזם הופעל על-ידי עמדא בשיתוף משרד הרווחה ועמותות. בתקופה שבין מרץ 2015 לספטמבר 2017, השתתפו מעל 900 בני משפחה ב-73 קבוצות תמיכה דינאמיות קצרות מועד, בפריסה ארצית. התכנית לוותה במחקר הערכה שנערך במאיירס-ג`וינט-ברוקדייל.

שיטות: ראיונות טלפוניים עם כ-350 משתתפים חודש וחצי לאחר סיום מפגשי הקבוצה וחצי שנה לאחר מכן.

ממצאים: 78% מהמשתתפים נשים, גיל ממוצע 61, 91% יהודים והיתר מוסלמים. 52% מהמשתתפים הם צאצאים ו-36% בני/בנות זוג. 9% מהזקנים גרים לבד. 18% מהמטפלים חשים בדידות לעיתים קרובות או כל הזמן ו-14% חשים מדוכאים או מצוברחים בדרך כלל. ל-57% מהמטפלים תחושת עומס כבד או כבד מאוד כתוצאה מהטיפול.

התרומה הרבה ביותר של קבוצות התמיכה התבטאה בתמיכה הרגשית וביכולת להיפגש עם מטפלים אחרים ולהתחלק איתם בקשיים ואף להיעזר בעצותיהם. בפועל דווחו כמחצית המטפלים על שיפור בקשר עם הזקן וכשליש על שיפור ביכולת לתת סדרי עדיפויות הקשורים בטיפול בו. בכנס יוצגו ממצאים המתייחסים להשפעת המיזם על המטפל בטווח הארוך, של 8 חודשים מסיום מפגשי הקבוצה לגבי משתתפים שהמשיכו לקבוצת רכבת וכאלה שלא המשיכו.

כיוונים להמשך: המיזם הוא עוד צעד להגדרת בני משפחה המטפלים בזקן עם דמנציה כאוכלוסיית יעד שיש לפתח עבורה שירותים. מהמחקר עולה שיש צורך רב בתמיכה בבני משפחה המטפלים בזקנים והקבוצות אינן מספקות את מלוא צרכיהם. לכן, יש למצוא את הדרך המתאימה לשימוש אופטימלי בקבוצות תמיכה כחלק ממארג השירותים לבני משפחה המטפלים בחולי דמנציה.