על גאוה וחרטה בקריירה - רטרוספקטיבה של רופאים בסמוך לפרישה

מטרת העבודה: כמעבר משמעותי ורגיש במחצית השניה של החיים, עשויה הפרישה להקשות במיוחד על יחידים שזהותם האישית נחווית על-ידם כבלתי נפרדת מזהותם המקצועית, כדוגמת רופאים. עם הפרישה הם מאבדים אינטראקציות עם מטופלים ועמיתים, המזינות ובונות לאורך הקריירה את תחושת הזהות האישית והערך העצמי שלהם, ולכן במעבר לפרישה, דרושה התיחסות מיוחדת לתפישת-זהות עצמית כגורם העשוי להשפיע על ההסתגלות בקרב אוכלוסיה זו. מעבר זה עשוי גם לזמן חשבון-נפש ובחינת נקודות שיא ושפל בקריירה, ואצל מי שעוסקים ב ואמונים על טיפול והצלת חיים, עשוי להציף בין-היתר גם רגשות גאוה וחרטה. המחקר מתמקד בבחינת הדרך שבה רגשות אלה מעובדים ומשפיעים על תפישת הזהות במעבר לפרישה.

שיטה: מחקר גישוש נערך בהתבסס על מדגם של רופאים מתחומי התמחות שונים בסמוך לפרישתם. על בסיס מדריך ראיון שפיתחו Kreiner, Hollenbse, ו- Sheep (2006), רואיינו 12 רופאים בשנת עבודתם הסמוכה לפרישה. בראיון נשאלו בין היתר על הסיבות לבחירתם במקצוע, ועל תחושות גאווה וחרטה בדרכם המקצועית בראיה לאחור. לאחר תמלול הראיונות, בוצע ניתוח תוכן על בסיס הגישה הפנומנולוגית, שעל-פיה שאלת הבסיס היא מהי המשמעות של תופעה עבור האדם החוֹוֶה אותה, כפי שבאה לידי ביטוי בנראטיב המובע שלו.

ממצאים ומסקנות: מהראיונות עולה כי בסמוך לפרישה חווים עדיין הרופאים רמות גבוהות של צורך באוטונומיה, ובשימור אורח חיים עצמאי ודינמי ככל האפשר. כשנשאלו על גאוה וחרטה בהתבוננות רטרוספקטיבית על חיי העבודה שלהם, ציינו מרבית המרואיינים שהם גאים בבחירתם לעסוק במקצוע, וחלקם ציינו שמתחרטים שעסקו פחות מדי במחקר אקדמי. בלטה גם תימה של חרטה על הזנחת קשרים בינאישיים בגלל תובענות העיסוק במקצוע ספציפי זה. במימד התיאורטי, צפוי המחקר להוסיף נדבך לספרות העוסקת בהשפעה של רגשות גאוה וחרטה על עיצוב תפישת-זהות במעברים, ובפרט במעבר משמעותי כמו פרישה. במימד היישומי, הבנת הנראטיב הזהותי של רופאים פורשים, יכולה לסייע בפיתוח פתרונות לשימור זהותם האישית אשר יתמכו הן בהסתגלותם לפרישה ברמת הפרט, והן יתרמו לחברה בכללותה, דרך פיתוח שירותי ייעוץ וסיוע לזקנים אחרים בקהילה.