הקשר בין חוש הומור ובריאות בזקנה: דיווחיהם של זקנים והרופאים המטפלים בהם

מטרת העבודה: המחקר בדק את הקשר שבין הימצאותו של חוש הומור לבין בריאותם הפיזית והנפשית של 114 זקנים, על פי דיווחיהם הסובייקטיביים. במקביל, דיווחו 9 רופאי המשפחה של אותם הזקנים על מצבם הבריאותי הנפשי והפיזי, האובייקטיבי, של הזקנים והעריכו את רמת חוש ההומור שלהם.

שיטות: שתי קבוצות המרואיינים רואיינו בראיון אישי וענו על שאלון לדיווח עצמי שארך בין 20 ל- 35 דקות (תלוי במידת העזרה שהמראיין הציע למרואיין הזקן). השאלון כלל כלי לבדיקת משתני רקע, כלי לבדיקת הימצאותו של חוש הומור MSHS instrument: Multidimensional (Sense of Humor Scale, Thorson & Powell, 1993, וכלי להערכת הבריאות של רנד (Rand 36- Survey: The RAND Corporation – Research and Development).כל הזקנים היו עצמאיים או תשושים מבחינת הגדרת ה- ADL. המרואיינים חתמו על טופס הסכמה מדעת והמחקר קיבל את אישור ועדת האתיקה של אוניברסיטת חיפה. הממצאים עובדו בפרוצדורה סטטיסטית מסוג SAM.

ממצאים: הממצאים מצביעים על קשר חיובי חזק ומובהק, שנמצא בדיווחיהם של הזקנים, בין הימצאותו של חוש הומור לבין רמת בריאותם הפיזית והנפשית של הזקנים שהשתתפו במחקר: ככל שהזקן דיווח על רמות גבוהות יותר של חוש הומור כך תיאר את רמת בריאותו הפיזית כגבוהה יותר. רופאיהם של אותם הזקנים דיווחו על רמות בריאות נמוכות בהרבה מאלו שלגביהן דיווחו הזקנים המטופלים על ידם. הערכתם את רמת חוש ההומור של הזקנים היתה דומה מאוד לזו שעליה דיווחו הזקנים עצמם.

מסקנות: חוש הומור הינו מנגנון התמודדות עם אירועי חיים שליליים ומצבי בריאות וחולי מסוגים שונים. מומלץ להמשיך ולחקור כלי זה ובעיקר בקרב האוכלוסייה הזקנה.