מה אומרת ההלכה על חובת הילדים לטפל בהוריהם

כיבוד אב ואם, הדיברה החמישית מופיע בכמעט כל התרבויות בצורות שונות. מתברר שבהעמקה בפרטי החובה לטפל בהורים שמצבם דורש זאת, יש הרבה מאד חכמת חיים והקלות המכוונים את הבנות והבנים לטפל בהורים מזדקנים בלי שהתמסרות זאת תפגע בתא המשפחתי הגרעיני, לא יגרם סכסוך בין אחים, יאפשר אוטונומיה להורה (אם הדבר לא מסכן אותו) ולוקח בחשבון את היכולות הכלכליות של כל הגורמים.

המטרה לבדוק את המקורות המטפלים בנושא אחריות ילדים להוריהם לפי דיני היהדות. במקורות אנו מוצאים חובה על הבנים לטפל מעשית בהורים ולא הבנות. אלא אם כן בעליהן מסכימים לכך. הרעיון הוא שהיעדרות יתר מהבית על מנת לטפל בהורה של הבנות עלולה לפגוע בשלום בית, אם לא מתואם עם הבעל. אצל הבנים, מאחר והם מחויבים לטפל בהורים, בת הזוג שלהם לא יכולה לטעון `אתה מבלה יותר מדי אצל ההורים שלך`, זאת חובתו.

מאידך, הבן לא מחויב להביא את ההורה המוגבל אליו הביתה למעט אם אשתו מסכימה לכך. היא בכל מקרה נשארת בעלת הבית שלהם. הבן גם לא חייב להוציא כסף על צרכיו של הוריו אם הם מבחינה כספית בעלי אמצעים, במיוחד אם מצבו הכלכלי מוגבל. במידה וההורה לא מוכן להוציא כסף עבור טיפול רפואי, מטפל, אוכל או הסעות הבן (בתיאום עם אחיו) יכול לשלם בינתיים את ההוצאות שהצטברו והן יוחזרו אליו מהירושה, אחרי 120 שנה.

אם ההורה מסרב למהלך שלכל הדעות לטובתו ואיש לא מצליח לשכנע אותו, ישנם מקרים שנותנים להורה להחליט ולהפעיל את האוטונומיה שלו גם אם ילקח בחשבון שהוא עלול להזיק לעצמו. למשל ללכת לרופא, לקבל טיפול, לאכול מסודר ולקבל מטפל. אלא אם כן עקשנותו מסכנת אותו, (קשה לעיתים להחליט מתי הוא בסכנה ממש). יש התר להכריח אותו, אם אפשר לא ע"י הבן עצמו אלא ע"י שליח ניטרלי. למשל לאשפז אותו נגד רצונו ע"י צו.

המסקנה שהמסורת פועלת לאפשר כיבוד הורים המקסימלי, אך גם מופעלת בהיגיון, שאמור להבטיח המשך שקט ושלווה לכל הגורמים המופקדים לשמירה על כבוד הזקן.