"אני והסבתא ישבנו בצוותא"- מפגשים בין-דוריים בין זקנים לילדים

רקע ומטרה: עם הארכת תוחלת החיים ושיפור שרותי הרפואה, אוכלוסיית העולם הולכת ומזדקנת. ככל שתוחלת החיים עולה, כך שכיחות הדמנציה באוכלוסיה עולה. השינויים הדמוגרפיים והשינויים במבנה המשפחה המודרנית, השפיעו על תפקידם של הזקנים בחברה ונוצרה הפרדה והבדלות גילאית הגורמת להנצחה ולהעצמה של סטריאוטיפים שליליים של הזקנה- "גילנות" (ageism). גילנות המתבטאת בעמדות שליליות כלפי קשישים ניתנות לשינוי על-ידי מפגשים בין אוכלוסיות צעירות וזקנות.

מטרת התוכניות הבין-דוריות היא לספק אינטראקציות המסייעות לבני דורות שונים לבנות ביניהם מערכת יחסים, ויש לה יתרונות הן מצד הזקנים והן מצד הילדים.

גישות ויישום: המפגשים הבין דוריים שקיימנו התבססו על שני מודלים: 1. Community-based rehabilitation (CBR): גישה טיפולית שיקומית של ארגון הבריאות העולמי (World Health Organization, 2004) המיועדת להכללה ולשיתוף חברתי של אנשים עם מוגבלויות בתוך החברה. 2. מודל המגע החברתי (Allport, 1954): על-פי מודל זה ניתן ליצור שינוי עמדות חיובי בין קבוצות על-ידי מפגשים הכוללים מגע קרוב בין אנשים מקבוצות שונות כאשר המשתתפים בעלי מעמד שווה, המטרות משותפות, קיים שיתוף פעולה בין הקבוצות ותמיכה מוסדית.

במסגרת מרכז-היום הפסיכוגריאטרי ייסדנו פרויקט מפגשים אחת לחודש בין חברי המרכז- זקנים עם דמנציה וילדי גן חובה. המפגשים כללו פעילויות משותפות של מוזיקה, הצגות, משחקים, יצירה ושיח. ניתן דגש על סביבה המאפשרת יצירת קשר, פעילויות המאפשרות שיח, מגע חברתי והנאה לשתי הקבוצות, והכנה מראש של הזקנים והילדים. בסיום כל מפגש ניתנו שאלונים לכל המשתתפים.

ממצאים ומסקנות: המפגשים אפשרו יצירת קשר משמעותי בין שתי הקבוצות. בקרב רבים מהזקנים נצפה שיפור ברמות העוררות, יוזמה, אקטיביות, שמחת חיים, זיכרון והשתתפות ביחס ליום-יום, לצד חזרה משמעותית לתפקיד הורה-מדריך. בקרב קבוצת הילדים נצפתה הנאה, הפחתת סטיגמה, למידה מסיפורי החיים של החברים המבוגרים, שיפור יכולות סובלנות וויסות עצמי.

חשוב להמשיך ולקדם מיזמים קהילתיים להפחתת הדרה של אוכלוסיות בחברה בכלל, ובפרט כלפי אנשי עם דמנציה.