כבר בעבר, חירשות הוגדרה כחסך בסיסי במונחים של תקשורת ושפה. צמצום החוויה החברתית, הגבלת הנגישות למידע, פגיעה בקשרים החברתיים ותחושה של אזלת יד וחוסר מסוגלות נחשבו אז להשלכותיה ההכרחיות (Ewing and Ewing, 1961). במרכז דרכי ההתמודדות הוצבו פתרונות של פיצוי באמצעות חושים אחרים, וזהותם של ילדים עם חירשות עוצבה בראש ובראשונה על ידי חוסר יכולתם לשמוע.
אכן, אין תחליף לחוש מרכזי זה, המהווה את אחד התנאים המוקדמים לפיתוח אישיות נורמטיבית. במונחים פשוטים, חוש השמיעה פועל עוד לפני הלידה ומעניק לנו מידע חשוב על עצמינו ועל הסביבה, כפי שאף חוש אחר אינו מסוגל לספק. זהו החוש היחיד שאינו ניתן "לכיבוי": אנחנו שומעים בעת שינה וערות כאחד, ואף במצב של תרדמה. שומעים גם בחשכה, מעבר לפינה ומאחורי הגב. בסופו של דבר, אנחנו מגיבים לצלילים רבים בסביבה מבלי שאנחנו מודעים להם כלל. ללא שמיעה, ילדים עם חירשות יכולים להסתגל לעולם, אך אין זהו אותו העולם (Pollack, 1985).
התפתחויות במדע ובמחקר בעשורים האחרונים השפיעו עמוקות על השיח המקצועי סביב השיקום השמיעתי והשפתי של ילדים עם חירשות, מה שנכון גם ברוב תחומי השיקום של ילדים עם מוגבלויות. השימוש בטכנולוגיות המודרניות, המאפשרות שמיעה אלקטרונית (שתל שבלול ו-(ABI וחקר המוח (CT ו-MRI), הרחיבו את הידע על היכולת הנוירופלסטית ועל תפקידו המרכזי של המוח בתהליך רכישת שמיעה ושפה. לאורו, השתנה המיקוד בשיקום ילדים לקויי שמיעה ועבר מהאוזן למח. בזכותו, הפוטנציאל של ילדים חירשים לשמוע ולדבר מעולם לא היה גבוה כל כך.
הבנת אתגרי השיקום העיקריים כאתגרים של פיתוח גישה אל המוח ויצירת גירוי רציף, איכותי ומשמעותי להתפתחותו, משנה את "כללי המשחק" ומאפשרת פיתוח ויישום של אסטרטגיות שיקומיות חדשות. על אסטרטגיות אלו, ועל הפרקטיקות המקצועיות לשיקום השמיעה של ילדים עם חירשות הנובעות מתוכן, לכוון למיזוג השמיעה באישיותם של הילדים, בגיל צעיר ככל האפשר ומתחילת תהליך השיקום.
הסדנה תתמקד בביסוס הנחות היסוד התיאורטיות ובהצגה והדגמה של אסטרטגיות השיקום החדשות לפיתוח המוח השמיעתי ואישיות שומעת.
ביבליוגרפיה
- Ewing, I. R., and Ewing, A. (1961). New Opportunities for the Deaf Child. London, Univ. of London.
- Pollack, D. (1985). Educational Audiology for the Limited-hearing Infant and Preschooler. Springfield (IL), C. C. Thomas.
