רקע: יש מחלוקת האם חשוב שקלינאי תקשורת יטפלו באנשים עם אפזיה פרוגרסיבית ומהן הדרכים היעילות ביותר לטיפול. בשל האופי הפרוגרסיבי של המחלה, המטופלים נחשבים "לא שיקומיים".
שיטת המחקר: ההרצאה תציג שני תיאורי מקרה של אנשים עם אפזיה פרוגרסיבית ואת הטיפול שהותאם לכל אחד מהם.
ממצאים: המטופל הראשון, בן 66, עם אפזיה פרוגרסיבית לא שוטפת, סיגל לעצמו הרגלים מפצים לקשיי השליפה. הטיפול חיזק את האסטרטגיות היעילות והקנה אסטרטגיות נוספות. המטופלת השנייה, בת 68, עם אפזיה פרוגרסיבית לא שוטפת. בטיפול הותאם לה עזר לתקשורת תומכת חליפית בפורמט של פנקס תקשורת. שנתיים לאחר התאמת הפנקס היא עדיין נעזרת בו בקטגוריות של בני המשפחה, תאריכים וימי השבוע, ומסוגלת לבחור מבין האפשרויות בתוך הקטגוריה באופן עצמאי.
דיון: הגדרת מטרות הטיפול התייחסה הן לליקוי (Impairment) והן להשתתפות (Participation). הטיפול בשני המקרים הראה שאנשים עם אפזיה פרוגרסיבית זקוקים לתמיכה נרחבת בתחום השפה והתקשורת ויכולים להסתייע בקלינאי תקשורת. עקב הפרוגנוזה, הטיפול שהותאם להם שונה מהטיפול באפזיה קלאסית.
