אמצעי ההערכה (Evaluative functions) הם אמצעים לשוניים היוצרים סיפור "טוב" הנושא בתוכו משמעות ותכלית. הם מקנים ומרחיבים את משמעות הנרטיב, צובעים, ומעשירים אותו. מחקרים הראו כי השימוש באמצעי הערכה מושפע מערכים תרבותיים-חברתיים אך אינו מושפע מהיכולת האוריינית. המחקר הנוכחי הינו הראשון שבחן את השימוש באמצעי הערכה בנרטיב של מבוגרים שלא רכשו אוריינות מסיבות חברתיות והשווה אותם למבוגרים אורייניים מאותה חברה. המשתתפות הן נשים מהחברה הבדואית הגלילית, משלושה דורות: סבתות-רבתות (גילאי M = 89.6), סבתות (גילאי M = 62) וצעירות (גילאי M = 30.4). המשתתפות נבדלות זו מזו באפיונים אורייניים: סבתות-רבתות - אינן אורייניות, סבתות - לא אורייניות אך נחשפו לשפה כתובה במהלך חייהן, צעירות - בעלות השכלה אקדמית. מטרת המחקר הייתה לבחון את השפעת רמת האוריינות של נשים בדואיות על השימוש באמצעי הערכה בשלושה סוגים של טקסטים שהמשתתפות ספרו לילד צעיר. לצורך כך, כל נבדקת סיפרה שלושה סיפורים שונים לילד: סיפור אגדה, סיפור אישי וסיפור מתוך ספר תמונות. כלל הסיפורים צולמו, תומללו וחולקו לפסוקיות, ולאחר מכן נעשה ניתוח של שימוש באמצעי הערכה לפי קטיגוריות שתוארו לראשונה על ידי לבוב (1972), נוסחו על ידי ריינהרט (1995) והותאמו לעברית על ידי סגל (2001).
ממצאי המחקר הראו כי רמת האוריינות אינה משפיעה על שכיחות השימוש באמצעי ההערכה באגדה ובסיפור אישי אך מבחינה באופן משמעותי בין הקבוצות בסיפור מספר. כלומר, היכולת להשתמש באמצעי הערכה מתפתחת אצל מספרות לא אורייניות באופן דומה למספרות אורייניות, אך תלויה בהקשר. עוד נמצא, שסיפורי אגדות וחוויות אישיות מעוררים שימוש באמצעי הערכה יותר מאשר סיפור מספר תמונות. הממצא המעניין הוא שרוב אמצעי ההערכה שהבחינו בין הקבוצות קשורים למוסכמות חברתיות-תרבותיות ולא לאוריינות. למשל, הסבתות נמנעו משימוש באמצעי הערכה של הסקת מסקנות כדי להימנע משיפוטיות. ממצאי המחקר הנוכחי יכולים לשמש בסיס לחקר אוכלוסיות נוספות עם קשיים ברכישת אוריינות, ולעודד אוכלוסיות עם קשיים לשכלל את היכולת הנרטיבית ולכלול מגוון אמצעי הערכה.
