מודלים לשליפה לקסיקאלית מסייעים להבנת השלב הלקוי במטופל הסובל מאנומיה. אחת ההנחות היא שאדם אנומי על רקע ליקוי לקסיקאלי-פונולוגי יתרם בעיקר מרימוז פונולוגי ולא סמנטי הואיל וזהו המידע שחסר כדי לשלוף את מילת המטרה. מחקרים שונים הראו שאכן אנומים אלו נתרמים מרימוז פונולוגי אולם קיימים עדויות לכך שמטופלים אלו נתרמים גם מרימוז סמנטי.
אחד המשתנים המשפיעים על יכולת הלמידה והשיקום היא יכולת המטופלים להתגייס לטיפול ולמטרותיו. נמצא מתאם חיובי בין רמת הגיוס לבין רמת הקצאת הקשב של המטופל בזמן הטיפול וביניהם לבין רמת העוררות של אזורי הענין המוחיים הרלוונטים, עוררות שנחוצה להתארגנות המוחית (פלסטיסיות). עוד נמצא שבאמצעות רישום של EEG ניתן לזהות את רמת הגיוס של המטופל וממנה להשליך על רמת הגיוס המוחי (Brain Engagement Index = BEI) בזמן אמיתי.
במחקר נבחנה יעילותם של שני סוגי רימוז על השיום של 15 נבדקים עם אנומיה על רקע ליקוי בלקסיקון פלט פונולוגי תוך שימוש במערכת EEG לניטור ה BEI. הנבדקים התבקשו לשיים במפגש טיפולי בודד 200 תמונות של שמות עצם המחולקות ל- 5 מקבצים שווים ומאוזנים, האחד בצירוף רימוז סמנטי, השני בצירוף רימוז פונולוגי ושלושה מקבצים נוספים ששימשו כבסיס להשוואה לפני כל רימוז ולאחריו. בחנו בנוסף האם קיימת אינטראקציה בין הביצוע של המטופלים בתנאים המרומזים ובלעדיהם לבין מדד ה BEI.
מרבית הנבדקים נתרמו משני סוגי הרמזים. נמצאה השפעה חיובית בין הרימוז ובין רמת הביצוע בשיום בכל אחד מהתנאים, אולם נמצא שרק האפקט של הרימוז הפונולוגי נמשך גם במקבץ העוקב ללא הרימוז, כפי שבא לידי ביטוי בשיום וברמת ה BEI.
הממצאים תומכים בכך ששני סוגי הרימוזים יעילים לטיפול בליקוי בלקסיקון פלט פונולוגי בזמן הצגתם אולם היעילות הינה זמנית בלבד לרימוז הסמנטי בעוד שההשפעה של הרימוז הפונולוגי על השיום ועל רמת ה BEI נמשכת גם מעבר לזמן הצגתם. המחקר מספק ממצאים ראשונים על הקשר בין מדד BEI גבוה לבין שיפור תפקודי שפתי ומספק הזדמנות לבחון את יעילותם של התערבויות טיפוליות באמצעות מדד של עוררות מוחית.
