מילים שנלמדות באמצעות קריאה בקול (הפקה קולית) נזכרות טוב יותר לעומת מילים שנקראות בקריאה דמומה (ללא הפקה), יתרון המכונה "אפקט ההפקה" (The Production Effect). אפקט זה נחקר רבות בשנים האחרונות, ונמצא כי אמירה של מילים בקול משפרת את זכירתן גם ביחס לטכניקות למידה אחרות, כמו הקשבה למילים, הגייתן ללא קול, הקלדתן או כתיבתן. האפקט תועד עבור סוגים שונים של גירויים (מילים, מילות תפל, תמונות, טקסט), ובקרב אוכלוסיות מגוונות (ילדים, סטודנטים, קשישים, מושתלי שבלול, אנשים עם דיסארטריה, אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית).
ההסבר המוביל לאפקט ההפקה נעוץ במובחנות הגבוהה יותר של המילים המופקות לעומת אלו שאינן מופקות. קריאה קולית מביאה לעיבוד עמוק ולקידוד טוב יותר של המילים במערכת הזיכרון (לעומת מילים שנקראו בקריאה דמומה, וקודדו באופן שטחי יחסית). העיבוד המשופר מעלה את רמת המובחנות (relative encoding distinctiveness) של המילים הקוליות על פני המילים האחרות, כך שהן זמינות יותר בעת ביצוע מבחן זיכרון.
מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבדוק את קיומו של אפקט ההפקה בקרב צעירים לקויי קשב וריכוז, עם ובלי ריטלין, בלמידת רשימה של מילים מוכרות.
במחקר לקחו חלק 20 סטודנטים בעלי אבחנה של לקות קשב וריכוז (ADHD), ו-21 סטודנטים ללא הפרעות קשב, תואמי גיל ומין. המשתתפים למדו רשימת מילים, מחציתן באמצעות קריאה דמומה, ומחציתן באמצעות קריאה קולית. חברי קבוצת המחקר ביצעו את מטלת המחקר שתי פעמים – לפני ו-60 דקות אחרי נטילת מנה אחת של ריטלין. לאחר למידת המילים, נערך מבחן זיכרון מסוג שליפה חופשית.
בשתי קבוצות המחקר נמצא אפקט הפקה (יתרון בזכירה למילים שנלמדו באמצעות הפקה קולית לעומת קריאה דמומה). בין הקבוצות נמצא מדרג של ביצועי הזיכרון, כך שחברי קבוצת הביקורת שלפו יותר מילים לעומת חברי קבוצת המחקר עם ריטלין, ואלו הפגינו ביצועי שליפה טובים יותר לעומת ללא ריטלין. עיקר השיפור בזכירה לאחר נטילת ריטלין הודגם עבור מילים שנלמדו בהפקה קולית. לממצאים אלו השלכות תיאורטיות הנוגעות ללמידה וזיכרון בקרב אנשים עם הפרעות קשב וריכוז, והשלכות קליניות – טיפוליות וחינוכיות.
