מחקרים שונים בספרות על מתבגרים בעלי לקות שמיעה מראים כי התחום המורפולוגי הינו אחד התחומים בו נותרים פערים בין שומעים תקינים ללקויי שמיעה. ההסבר לקושי נעוץ בעובדה שמורפמות דקדוקיות אינן בולטות מבחינה תפיסתית ולכן רכישתן מאתגרת. בשפה העברית קיים ממשק בין התחום המורפולוגי לבין התחום הפונולוגי המתבטא בשינויים פונולוגיים הנוצרים בתהליכי נטייה או גזירה. אלה מוגדרים שינויים מורפו-פונולוגיים; הם מתרחשים בחילופי חוכך - פוצץ ובתנועות, ועשויים להיות קשים לתפיסה בהקשר של לקות שמיעה. המחקר המוצג מתמקד בשינויים מורפו-פונולוגיים תנועיים בלבד, ומטרתו להשוות בין יכולות הפקה מורפו-פונולוגיות של מתבגרים בעלי לקות שמיעה לעומת מתבגרים שומעים, ולבחון האם קיים קשר בין יכולות אלה לבין יכולות קוגניטיביות, יכולות קריאה, משתני רקע שמיעתיים ותפיסת דיבור. אוכלוסיית המחקר כללה 15 נבדקים מתבגרים בכיתות ו`-ח` בעלי לקות שמיעה, משוקמים באמצעות מכשירי שמיעה או שתל השבלול, מתקשרים בתקשורת אוראלית ולומדים במסגרות חינוכיות רגילות. אלה הושוו לשומעים תקינים שהותאמו בגיל, מין ומיצב. כלי המחקר כללו 80 מילות מטרה משלוש צורות לשוניות - תארים גזורי שם, סמיכות חבורה וקנין חבור. הנבדקים התבקשו להשלים את הצורה הלשונית לדוגמה: כלב שלך.... כלבך. ממצאי המחקר מראים כי מתבגרים בעלי לקות שמיעה מציגים יכולות מורפולוגיות דומות לשומעים בני גילם, אך מראים שגיאות מורפו-פונולוגיות רבות יותר. בנוסף, דפוס ההבדלים בין שלוש הצורות הלשוניות היה שונה בין שתי הקבוצות. ניתן לייחס הבדלים אלו הן להשפעות תפיסתיות והן להשפעות של התשומה הלשונית (שכיחות). בבדיקת היכולות הקוגניטיביות ויכולות הקריאה שקשורות להפקה מורפו-פונולוגית נמצא דפוס שונה בין שתי הקבוצות, ומבין משתני הרקע השמיעתיים ויכולות תפיסת דיבור נמצא קשר בין סף השמיעה עם העזר השמיעתי לבין יכולת הפקה מורפו-פונולוגית. ממצאי המחקר משליכים אור נוסף על השפעת החסך השמיעתי על למידה לקסיקלית מאוחרת, והם מציעים השלכות חינוכיות וטיפוליות בעבודה עם אוכלוסייה זו.
