אחד הגורמים שנמצאו כמשפיעים על תפיסת דיבור ברעש היא היכולת לעקוב אחר קול הדובר. יכולת זו נמצאה לקויה אצל אנשים בעלי ליקוי שמיעה המרכיבים שתל שבלול (מושתלים). לאחרונה, נמצא שמושתלים שהתחרשו לאחר גיל רכישת השפה התבססו בעיקר על רמזי התדירות הבסיסית של הדובר לצורך זיהוי מינו, והתקשו להיעזר ברמזי תדירויות הפורמנטים שלו, המשקפים את תדירויות התהודה של מסלול הקול. המחקר הנוכחי בדק את היכולת של מושתלים שהתחרשו לפני גיל רכישת השפה להיעזר ברמזי התדירות הבסיסית והפורמנטים של הדובר לצורך הבחנה בין דוברים, בהשוואה למבוגרים וילדים בעלי שמיעה תקינה. קבוצת המושתלים כללה 18 מבוגרים צעירים שחולקו ל"מושתלים מוקדמים" (הושתלו עד גיל 4 שנים) ו"מושתלים מאוחרים" (הושתלו לאחר גיל 6 שנים). קבוצת השומעים התקינים כללה 41 ילדים בגילאי 8-11 שנים ו 30 מבוגרים-צעירים בגילאי 18-35 שנים, תשעה מהמבוגרים האזינו לגירויים שהועברו בסימולטור המדמה שמיעה דרך שתל שבלול (vocoder) באמצעות הפחתת המידע הספקטרלי. נמדדו ספי הבחנה בין דוברים שנבדלו ביניהם רק בתדירות הבסיסית, רק בתדירויות הפורמנטים או בשני המאפיינים הללו יחד, באמצעות הליך אדפטיבי מסוג three-interval two-alternative forced choice. נמצא ש: 1. השומעים התקינים (ילדים ומבוגרים) נעזרו בעיקר ברמזי תדירויות הפורמנטים לביצוע הבחנה בין דוברים. 2. בעת האזנה לגירויים שהכילו מידע ספקטרלי מופחת, השומעים התקינים הגיעו לתוצאות פחות טובות, אך נעזרו באופן דומה ברמזי תדירויות הפורמנטים וברמזי התדירות הבסיסית. 3. יכולת ההבחנה בין דוברים של המושתלים הייתה גרועה מזו של השומעים התקינים. 4. "המושתלים המוקדמים" נעזרו ברמזי תדירויות הפורמנטים וברמזי התדירות הבסיסית, בעוד ש"המושתלים המאוחרים" הצליחו להיעזר רק ברמזי התדירות הבסיסית לביצוע ההבחנה. 5. היכולת של המושתלים להיעזר ברמזי תדירויות הפורמנטים לצורך הבחנה בין דוברים נמצאה במתאם עם תפיסת הדיבור שלהם בשקט וברעש. תוצאות המחקר מעידות על כך שהיכולת לזהות את תדירויות הפורמנטים של הדובר ולנצלן לצורך הבחנה בין דוברים מבשילה כבר בילדות אצל שומעים תקינים. השתלה מוקדמת של שתל שבלול משפרת יכולת זו אצל לקוי-השמיעה ותורמת ליכולתו להבין דיבור על רקע רעש.
