הכתיבה היא פסגת היכולות האורייניות: היא דורשת הפקה יצירתית של תכנים מגוונים ההולמים את הנסיבות התקשורתיות, הסוגה, האפנות והמשלב. יכולת הכתיבה, המתפתחת לאורך שנות בית הספר (Ravid & Tolchinsky, 2002), היא בעלת חשיבות קריטית להצלחה בעולם האקדמי והאורייני. התהליך שבו הופך ילד לכותב מיומן הוא ארוך טווח ואתגרי, ובמהלכו משמש הידע הלשוני מרכיב חשוב ועיקרי. אי לכך, ניתוח הטקסטים הכתובים של כותבים בגילאים שונים עשוי לפתוח צוהר אל יכולות הלמידה שלהם, ובמיוחד אל יכולותיהם השפתיות.
אחד המאפיינים של השונות הלשונית בשיח הוא ממד הסוגה, המוגדרת באמצעות מטרותיה התקשורתיות והמשקפת ייצוגים קוגניטיביים שונים. טקסטים מסוגות שונות מובחנים זה מזה בתוכנם התמטי, במבנם הגלובלי ובמבנים הרטוריים והתחביריים שבהם ישתמש הדובר-כותב. עד כה התמקד המחקר האורייני בשפה העברית בטקסטים משתי סוגות עיקריות – שיח הסיפור והשיח העיוני המחקר הפסיכולינגוויסטי מספק לנו שפע של מידע על התפתחות הכתיבה של הטקסט העיוני בעברית Berman, 2012)) אך לרשותנו מידע מועט על תהליך הרכישה של הכתיבה המידעית, תת סוגה של הסוגה העיונית, הנפוצה מאוד בשיח הבית ספרי והאקדמי. שיח המידע שונה מהשיח העיוני במבנהו הגלובלי ובנושאו, העשוי להיות מוחשי (אדם) או מופשט ) תופעה(, דינאמי (תהליך) או סטאטי (מקום) (Scott & Balthazar, 2010). למרות חשיבותו בשנות בית הספר, זהו המחקר השיטתי הראשון בעברית ובכלל, העוסק בתהליך ההתפתחותי של יכולות כתיבת שיח מידעי.
בהרצאה זו נסקור בפרספקטיבה התפתחותית אפיונים מגוונים של השיח המידעי - מבניים-גלובאליים, קוגניטיביים ולשוניים, כגון מדדים תחביריים ומדדים לקסיקליים - בהשוואה לשיח העיוני הקלאסי. נתאר את דחיסותו ומורכבותו השמנית - תחבירית, נדון בחשיבות טקסט המידע להתפתחות הכתיבה בגילאי בית הספר ונדגים את חשיבותו ככלי מרכזי בטיפולי שפה לילדים ומתבגרים.
