אנשים מבוגרים חווים קשיים בעיבוד מידע טמפורלי, במיוחד כאשר הצלילים המוצגים הינם בעלי משך קצר, או כאשר הם מוצגים במהירות (מרווח-בין-צלילים קצר). במחקר קודם, הראנו כי עבור צעירים, משך גירוי והמרווח בין הצלילים הינם חליפיים כאשר מבצעים שיפוט סדר טמפורלי (Babkoff & Fostick, 2013). בהתאם לכך, סף האבחנה המחושב כמרווח מתחילת הצליל הראשון לתחילת הצליל השני בכל זוג (stimulus onset asynchrony, SOA) נמצא שווה למשכי גירוי שונים. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבדוק האם תופעה זו תתקיים גם עבור מבוגרים, כך שכמו אצל צעירים, משך הגירוי ומשך המרווח בין הצלילים יישאו מידע טמפורלי באותה מידה. השערת המחקר הייתה כי עבור מבוגרים, משך הגירוי ומשך המרווח בין הצלילים לא יהיו חליפיים. היות ועם העלייה בגיל ישנה לא רק ירידה בעיבוד טמפורלי, אלא גם ירידה בסיפי השמיעה לצלילים, מבוגרים יצטרכו מרווחים ארוכים הרבה יותר על מנת לשפוט סדר של צלילים בעלי משך קצר, מאשר צלילים בעלי משך ארוך. בהתאם לכך, נצפה שסף SOA בצלילים קצרים יהיה ארוך מאשר בצלילים ארוכים. איסוף הנתונים למחקר מסתיים בימים אלה והוא כולל כ- 100 אנשים בגיל 60 – 75 שנים שחולקו לארבע קבוצות, על פי משכי צליל: 10, 20, 30, ו- 40 אלפיות שנייה. כל הקבוצות ביצעו מטלת שיפוט סדר מרחבי, עם מרווחים בין צלילים של 5 – 240 אלפיות שנייה. נתונים ראשוניים מראים כי באופן כללי סיפי שיפוט הסדר של מבוגרים ארוכים מאלה של הצעירים. אך בניגוד לציפיות, אין אינטראקציה של גיל וסף שיפוט סדר. נראה כי גם עבור מבוגרים משך הגירוי ומשך המרווח בין הצלילים נושאים מידע טמפורלי דומה.
Babkoff, H., Fostick, L. (2013). The role of tone duration in dichotic temporal order judgment. Attention Perception and Psychophysics, 75(4):654-60.
