האם נגיפים ממשפחת ההרפס גורמים לשיתוק אדיופתי של עצב הפנים – מחקר פרוספקטיבי

רקע: שיתוק אידיופתי של עצב הפנים (BELL`S PALSY), הינו שיתוק פריפרי של העצב הקרניאלי השביעי, אשר סיבתו אינה ידועה. עם התפתחות שיטות המחקר החדשות, ניתן כיום לדגום נוזלי גוף נגישים של המטופלים וע"י טכניקת PCR למצוא מחוללים אפשריים.

מטרה: מטרתו של מחקר זה הינה להוסיף נדבך בחקר האתיולוגיות הזיהומיות של שיתוק עצב הפנים, ובפרט את הקשר של וירוסי משפחת ההרפס. זאת ע"י הדגמת הוירוס בנוזלי הרוק והעין של מטופלים בעת מחלתם.

שיטות: נלקחו דגימות ע"י מטוש, מרוק ומעיני ילדים הסובלים משיתוק עצב פנים אדיופתי לצורך אבחנת הוירוסים HSV 1&2 ,EBV ,CMV, VZV HHV-6 ע"י PCR. כמו כן, נלקחו דגימות מרוק ומעיני קבוצת ביקורת של ילדים ללא שיתוק פנים. למטופלים בקבוצת המחקר שהפרישו את הוירוס בעת מחלתם נלקחה דגימת חוזרת מהרוק לוירוסים בPCR, מספר חודשים לאחר החלמתם.

תוצאות: בקרב קבוצת החולים (42 ילדים ובני נוער) נמצא הוירוס HHV-6 בקרב 71% מהחולים. בקבוצת הביקורת לעומת זאת אחוז הימצאותו של הוירוס עמד על 37% בלבד (P= 0.001). אחוז הימצאותם ברוק של כל חמשת הוירוסים האחרים שנבדקו במחקר היה נמוך HSV 1- 9.5% ,EBV- 9.5% ,CMV- 4.8% , VZV- 2.3% HSV 2 -0%. מתוך 30 המטופלים שהיו חיוביים לוירוס ההרפס 6 בזמן מחלתם, 24 נדגמו שוב לאחר תקופה של בין 5-39 חודשים. רק 13 מטופלים (54.2%) הפרישו את הוירוס ברוק גם לאחר החלמתם. לא היה הפרש מובהק סטטיסטית בין שכיחות הוירוס בקרב קבוצת החולים שהבריאה לבין השכיחות בקבוצת הביקורת המקורית (P=0.167).

מסקנות: תוצאות מחקר זה מחזקות את ההשערה שלוירוס ההרפס 6,(6HHV-) תפקיד משמעותי בפתולוגיה של שיתוק עצב הפנים. זאת לעומת וירוסים אחרים ממשפחת ההרפס (HSV 1&2 ,EBV ,CMV, VZV) שלא הראו קשר לשיתוק עצב הפנים בקבוצה שנבדקה