רקע: שחיקה הינה מחלה תעסוקתית המבטאת אובדן אנרגיות נפשיות וגופניות עקב התמודדות ממושכת ולא מוצלחת עם גורמי לחץ בעבודה. בשנת 2006 נערך סקר בקרב רופאי ילדים בארץ שבחן היבטים שונים של שחיקה וקשרים אפשריים של שחיקה עם רכיבי תעסוקה במכלול התפקידים של הרופא, דוגמת קבלת חולים, ביצוע מחקר, הוראת סטודנטים ועוד.
מטרות: אפיון שחיקת רופאי ילדים ב-2017, איתור מגמות בשנים שחלפו מהסקר בשנת 2006 לסקר הנוכחי והגדרת גורמים הקשורים לשחיקה כדי לבצע התערבויות לצמצומה.
שיטות: שילוב של סקר ידני ע"י שאלונים שהופץ בקרב רופאי ילדים בכינוס חיפ"א ביולי 2017, וסקר אלקטרוני שהופץ ברשימת הדיוור האלקטרונית IPRONET של רשת המחקר.
תוצאות: סך הכול ענו על השאלון 238 רופאי ילדים (RR=35%). שכיחות השחיקה הינה 33%. השחיקה גבוהה יותר נמצאה בקרב רופאי ילדים שאינם מומחים, אצל שכירים, אצל צעירים, ואצל אלה שעובדים שעות רבות. ככל שגדל הפער בין נפח העיסוק בפעילות מסוימת למידת ההנאה ממנה – השחיקה גוברת (p
השוואת הפערים בין נפחי העיסוק למידת ההנאה בין 2006 לבין 2017 מראה שהפערים גדלו לרעה בנושאי מחקר (p<0.001), הוראת סטודנטים (P<0.001), השתלמויות והשתתפות בכנסים מקצועיים (P=0.0074), ניהול (p=0.043), ופעילות לקידום בריאות בקהילה (P=0.06). נמצא מתאם מובהק בין שחיקה לבין מחשבות להפסיק את העיסוק ברפואת הילדים ומחשבות לעזוב את הרפואה (p<0.001).
מסקנות: לאור השחיקה הגבוהה יש לצמצם את הפעילות האדמיניסטרטיבית שמבצע רופא הילדים ולהסיטה לגורמים אחרים במערכת. יש לשנות את המערכות כך שתעודדנה ותאפשרנה פעילות רבה יותר של רופאי הילדים בעיסוקים "מונעי שחיקה": יציאה לכנסים ולהשתלמויות מקצועיות, עיסוק בניהול, פעילות לקידום בריאות, הוראת סטודנטים וביצוע מחקרים.
