כבר בסוף המאה ה 20 חלה תפנית בהבנה הציבורית והחברתית בקבלת ה"אחר" והצורך בהיערכות הקהילה לשלב את האחר בכל תחומי החיים.
ההתקדמות בתחומי טכנולוגיות הבריאות מאפשרת היום הישרדות ילדים רבים עם מצבי בריאות כרוניים.
משרד הבריאות יזם מתן סיוע לילדים הזקוקים לטיפולים פולשנים בשעות הלימוד כדי לאפשר גם להם את ממוש הזכאות ללמוד מתוקף חוק חינוך חובה.
היום מספר הילדים עם מחלות כרוניות עלה מאוד כבר בגילאים הצעירים, ונראה כי ה"סיעת" אינו המענה המתאים לכולם.
קיימים מעגלי אחריות משותפים ליצירת סביבה בטוחה לשהות במסגרות לילד עם המחלה הכרונית:
- הרופא וצוות המרפאה- אחראים לבנית תכנית הטיפול, כגון: מספר הארוחות, כמות ותכולת המזון הניתן בגסטרוסטומיה בשעות הלימודים, או הסבר על צורך בהשגחה למניעת חבלות במקרים בהם עזרים רפואיים מושתלים בגופם של הילדים.
- בתמיכת הגורמים המקצועים- על ההורים והילדים- לפי גילם ויכולות התפקוד- לקדם את הטיפול העצמי - לדוגמה בצוע בדיקה עצמית לרמות סוכר, או נקיטת אמצעי זהירות מטראומה.
- היערכות המסגרות לקליטת ילד עם צרכים רפואיים: ההסבר והדרכת הצוות, היערכות הסביבה כמו במצב של אלרגיה למזון מסכנת חיים, או בנית תכנית מותאמת בהפסקות למניעת היפגעות הילדים עם נטייה לדימום.
לצד ילדים בודדים שידרשו לסיוע אישי- כדוגמת הילד המונשם, במרבית המצבים הרפואיים הכרוניים הצורך הינו לתשומת לב ממוקדת בעיקר בהיערכות המסגרת וערנות הצוות למצבים הרפואים: יישום כללי שמירה על כלכלה ייחודית ומניעת מגע עם מזונות מזיקים, הפחתה ומניעה ככל האפשר מטראומה במצבים של נטייה לדימום או של מכשור רפואי מושתל בגופו של הילד.
יסוכם הניסיון של מחברות בהתמודדות עם הדרישות למענה של "סייעת", ותוצג גישה כוללנית למענה עבורם.
