הקשר בין תזונה לשבריריות ונפילות

סרקופניה המוגדרת כירידה במסה וחוזק השריר ותסמונת השבריריות נחשבים למצבי סיכון תזונתיים השכיחים בקרב אוכלוסיית הקשישים. ידוע כי לשני המצבים הללו השלכות רבות על ירידה בתפקוד, עלייה בהיארעות נפילות שברים וסיבוכיהם. קיים תת איתור ותת טיפול במצבים הללו. מחקרים רבים מצביעים על קשר בין צריכת חלבון נמוכה, מחסורים במיקרונוטריאנטים כגון ויטמין D וצריכת תזונה מערבית על היארעות סרקופניה ושבריריות. צריכת תזונה על פי הדפוס הים תיכוני לכלל אוכלוסיית ישראל כולל קשישים יתרונות רבים. ידוע כי תזונה ים תיכונית הכוללת צריכה של ירקות ופירות טריים, שמן זית, דגניים מלאים, קיטניות, אגוזים, דגים, מוצרי חלב דלי שומן וכמות מתונה של בשר ואלכוהול, מקטינה סיכון למחלות תלויות גיל כולל מצבי סיכון תזונתיים. תזונה זו כוללת מגוון בולמי חימצון האחראיים על בלימת מדדי דלקת. צריכת חלבונים מעל לקצובה (RDA) מומלצת להקטין סיכון לשבריריות. בספרות המדעית קיים ויכוח לגבי חשיבות אספקת ויטמין D עם או בלי סידן להקטנת שיעור נפילות ושברים.

לסיכום, ההיבט התזונתי יהווה חלק אינטגרלי ומשמעותי בתכניות כוללניות למניעת נפילות. צריכת תזונה, המותאמת אישית על ידי דיאטנית על פי הדפוס הים תיכוני בשילוב פעילות גופנית עשויה למנוע סרקופניה, שבריריות וכך גם לצמצם את היארעות הנפילות