הקשר בין שמיעה לבין הליכה, יציבה ונפילות בקרב זקנים

ליקוי שמיעה הוא אחד המצבים השכיחים ביותר בזיקנה. בעשורים האחרונים נמצאו ראיות לכך שלליקוי שמיעה בקרב קשישים יכולות להיות השפעות שליליות על פרמטרים פסיכוסוציאליים רבים, ביניהם בידוד חברתי, דכאון וירידה קוגניטיבית. במאמרים שהתפרסמו בשנים האחרונות הוצע כי לליקוי שמיעה יכולה להיות השפעה גם על שליטה ביציבה ובהליכה, וכי הסיכון לנפילות עולה בקרב קשישים לקויי שמיעה.

בקרב מבוגרים בריאים בעלי תפקוד תקין הליכה היא במידה רבה פעולה אוטומטית. אוטומטיות של הליכה מתייחסת ליכולת של מערכת העצבים לשלוט בהליכה עם מעורבות מינימלית של משאבי קשב. אולם, שליטה על יציבה והליכה אינה אוטומטית לחלוטין, ומעורבים בה במידה זו או אחרת גם מנגנונים אחרים, ויזואליים, שמיעתיים וקוגניטיביים. ירידה באוטומטיות של ההליכה מתרחשת עם ההזדקנות, והשליטה בהליכה וביציבה נשענת עם הגיל יותר ויותר על עיבוד קוגניטיבי. כך, במצבים יום יומיים רבים בהם נדרש ביצוע של פעולה או מטלה נוספת להליכה (כמו, למשל, ניהול שיחה, מטלת זכירה, נשיאת מגש וכיו"ב), על משאבי הקשב להתחלק בין מספר מטלות, והתוצאה יכולה להיות הפחתה ביעילות של אחת המטלות או של שתיהן. כתוצאה מכך, כאשר האוטומטיות של ההליכה מופחתת (למשל בקרב קשישים), או כאשר נדרש קשב רב יותר לצורך תפיסה או ביצוע של המטלה הנוספת (למשל ביצוע של מטלה שמיעתית בקרב אנשים לקויי שמיעה), עלולה להיות פגיעה גדולה יותר הן בהליכה והן בהקשבה.

זאת ועוד, מידע אקוסטי שנאסף על ידי מערכת השמיעה מסייע בהתנהלות במרחב בעת הליכה. ירידה בשמיעה מפחיתה את הזמינות של מידע זה ואת הניטור הסביבתי בעת הליכה. גם האנטומיה המשותפת של אברי השמיעה ואברי שיווי המשקל הפריפריים, וכן תהליכים פיזיולוגיים ופתולוגיים תלויי גיל עשויים להסביר חלק מהקשרים בין שמיעה לבין שליטה יציבתית.

בהרצאה ייסקרו מחקרים שבהם נבדק הקשר בין שמיעה לבין שליטה יציבתית ונפילות בקרב קשישים עם ירידה בשמיעה, ויתוארו מנגנונים שנמצאים בבסיס הקשר הזה.