הרצון לחיות ודיכאון בזקנה: מה מנבא מה לאורך זמן?

מטרה: דיכאון מוצג בספרות כמצב הנפשי הנפוץ ביותר בזקנה. אחד מהסימפטומים המאפיינים דיכאון הוא איבוד העניין בחיים עצמם. לעומת זאת, במושג הרצון לחיות טבועה המוטיבציה להמשיך לחיות. דיכאון והרצון לחיות. נמצא ששני המושגים אינם משקפים את אותה תופעה במהופך, אך הינם בעלי קשר הפוך וחזק ביניהם. שניהם מוצגים כמאפיינים חשובים של תחושת רווחה בזקנה. למרות זאת, הדיכאון והעדר הרצון להמשיך לחיות מאופיינים בתת-אבחון ותת- טיפול. מטרת המחקר הייתה להעמיק את הבנת הקשר בין שניהם על ידי בדיקת ההשפעה ההדדית לאורך זמן. זא5ת לאור חשיבות הממצאים להתערבויות מקדמות רווחה נפשית בזקנה.

שיטה: בוצעו ראיונות בית ל-1,216 בני 75 ומעלה, שנדגמו אקראית בשלוש ערים. שני ראיונות נוספים בוצעו בהפרשים של כשנה. הניתוח מתבסס על ראיונות עם 870 הנחקרים שרואיינו שלש פעמים. הקשרים בין דיכאון לרצון לחיות נבחנו לאורך זמן באמצעות משוואות מבניות (SEM), כאשר שניהם נמדדו כמשתנים לטנטיים בכל אחד מהשלבים. כמו כן נבדקה השפעת משתנים סוציו-דמוגרפיים והערכה עצמית של בריאות.

ממצאים: כצפוי, כל הפריטים שנכללו בהערכת המושגים תרמו משמעותית לכל אחד מהמבנים הלטנטיים בכל נקודות הזמן. הרצון לחיות בזמן 1 ניבא דיכאון בזמן 2 ורצון לחיות בזמן 2 ניבא דיכאון בזמן 3. הרצון לחיות בכל זמן ניבא את הרצון לחיות בזמנים הבאים. לעומת זאת, הדיכאון בזמן 1 ניבא דיכאון בזמן 2 וזמן 2 ניבא זמן 3, אך זמן 1 לא ניבא זמן 3. הרצון לחיות ניבא את הדיכאון ,אך לא להיפך. האינדיקטורים להתאמת מודל ה-SEM נמצאו בטווחים אידאליים.

מסקנות: נמצא שלאורך זמן, הרצון לחיות מנבא דיכאון ולא להיפך. התערבויות לשמר ולחזק את הרצון לחיות בעלות פוטנציאל להקטין את הסיכון שבהופעת דיכאון ובכך, לתרום לקידום הרווחה הנפשית באוכלוסיית הזקנים בארץ.