מטרת העבודה: הומוסקסואלים בגיל העמידה שהנם דור שני לשואה נמצאים תחת לחץ פסיכולוגי מוגבר הקשור בהשתייכותם לקבוצת מיעוט הומוסקסואלית החווה לחץ מיעוטים, כמו גם בשל היותם פגיעים להעברה בין-דורית של טראומת השואה. בעבודה זו ביקשנו לבחון האם יחסית לגברים הומוסקסואלים שאינם דור שני לשואה, נמצא פגיעות בינאישית גבוהה יותר בקרב גברים הומוסקסואלים שהנם דור שני לשואה. כמו כן, ביקשנו לבדוק האם פגיעות בינאישית מתווכת את הקשר שבין היות דור שני לשואה ודיווח על יותר סימפטומים דיכאוניים ופחות שביעות רצון מהחיים.
שיטות: 79 הומוסקסואלים שהינם דור שני לשואה (גיל ממוצע 56) ו-129 הומוסקסואלים שאינם דור שני לשואה (גיל ממוצע 59) מילאו שאלונים הבוחנים פגיעות בינאישית בהקשר לתרחיש העולם העויין, שביעות רצון מקשר זוגי קבוע, סימפטומים דיכאוניים ושביעות רצון מהחיים.
ממצאים: הומוסקסואלים שהנם דור שני לשואה דיווחו על יותר פגיעות בינאישית ופחות שביעות רצון מקשר זוגי קבוע ביחס להומוסקסואלים שאינם דור שני לשואה. כמו כן, נמצא אפקט עקיף מובהק בניבוי סימפטומים דיכאוניים ושביעות רצון מהחיים ע"י היות גבר הומוסקסואל דור שני לשואה שעבר דרך משתנה הפגיעות הבינאישית. כלומר, למרות שלא היה קשר מובהק בין היות הומוסקסואל דור שני לשואה ובין יותר סימפטומים דיכאוניים ופחות שביעות רצון מהחיים, נמצא קשר מובהק בין היות הומוסקסואל דור שני לשואה ובין פגיעות בינאישית, ופגיעות זו קושרה באופן מובהק עם יותר סימפטומים דיכאוניים ופחות שביעות רצון מהחיים.
מסקנות: לאיתור הפגיעות הבינאישית בקרב הומוסקסואלים דור שני לשואה בגיל העמידה וקישורה לרווחה נפשית נמוכה השלכות יישומיות קליניות עבור אנשי מקצוע העובדים עם האוכלוסייה ההומוסקסואלית המבוגרת המתמודדים עם העברה בין-דורית של טראומה.