מטרת העבודה: הספרות על העברתה הבין-דורית של השואה מתייחסת באופן כמעט בלעדי להשפעות שעוברות מהדורות המבוגרים לצעירים. עם זאת, טבע היחסים בין הדורות מורכב יותר וכנראה מייצר השפעות הדדיות. בניסיון לבחון השפעות הדדיות של העברה, המחקר הנוכחי התמקד במעורבות-יתר משפחתית ובסימפטומים של טראומטיזציה, המהווים בהתאמה מנגנון מרכזי ותוצאה מובהקת של העברה. מעורבות-יתר משפחתית מתבטאת בין היתר בוויתור של הילד על צרכיו למען צרכי הוריו וברצונו העז לפצותם על סבלם. סימפטומים של טראומטיזציה כוללים בין השאר מחשבות וחלומות על השואה וחוסר שקט כללי.
שיטות: המדגם כלל 159 זוגות של הורים וילדים: 67 זוגות השוואה ו-92 זוגות ממשפחות לניצולי שואה. ההורים (גיל ממוצע 54.5) וילדיהם (גיל ממוצע 26.1) דיווחו על מעורבות-יתר משפחתית וסימפטומים של טראומטיזציה.
ממצאים: דור שני ושלישי לניצולי שואה דיווחו על יותר סימפטומים של טראומטיזציה יחסית לקבוצות ההשוואה. נוסף על כך, הורים דור שני דיווחו על מעורבות-יתר משפחתית גבוהה יותר יחסית להורי ההשוואה. לבסוף, ניתוח דיאדי הראה כי בקרב דור שני ושלישי לניצולי שואה קיימים קשרים בין-דוריים הדדיים בין מעורבות-יתר משפחתית וסימפטומים של טראומטיזציה. כלומר, מעורבות-יתר משפחתית של ההורים הייתה קשורה לטראומטיזציה גבוהה אצל ילדיהם ולהפך, מעורבות-יתר משפחתית של הילדים הייתה קשורה לטראומטיזציה גבוהה אצל הוריהם. בקבוצות ההשוואה לא נמצא אפקט הדדי בין הדורות.
מסקנות: מעורבות היתר המשפחתית בדור השני אפשרה את המשכיות הטראומה לדור השלישי והעצימה אותה. בנוסף, נראה כי גם מעורבות היתר של הדור השלישי העצימה את הטראומטיזציה של הוריהם. יתכן שכאשר הדור השלישי ויתרו על צרכיהם שלהם למען הוריהם, כך הוריהם חשו טראומטיזציה רבה יותר, מאחר והבינו כי לא הצליחו למדר את השפעות הטראומה מילדיהם. ממצא זה מלמד על השפעות הדדיות בהעברה הבין-דורית: לא רק הורים עשויים להעצים פגיעות בילדיהם, אלא גם הילדים עשויים להעצים פגיעות בהוריהם. נראה שיש צורך ברגישות משפחתית גבוהה, כגון זו הקיימת במשפחות ניצולי שואה, בכדי ליצור השפעות הדדיות אלה.