צללי העבר ואיומי העתיד: רגישותם של נכדים לניצולי שואה לאיומים המזכירים את טראומת הסבים

מטרת העבודה: המחקר הנוכחי בדק העברה בין-דורית של טראומה בקרב נכדים של ניצולי שואה. במספר פרסומים קודמים לא נמצאה עדות להעברה בין-דורית של השואה וכך חלק מהחוקרים הגיעו למסקנה שטראומת השואה לא עוברת מהסבים לנכדים. עם זאת, מעיון מדוקדק בספרות עולה שבתנאים מסוימים אכן ניתן לגלות סימנים של העברה בין-דורית. על מנת לגלות סימנים אלה התייחסנו לשלושה גורמים. ראשית, לקחנו בחשבון את המידה בה הרקע המשפחתי של הנכדים רווי בחשיפה לשואה, כלומר כמה סבים/סבתות שרדו את השואה. שנית, בדקנו האם הנכדים בעצמם נחשפו לטראומה והאם הם סובלים מסימפטומים פוסט-טראומטיים בעקבות אותה חשיפה. שלישית, התמקדנו בחרדה מאיום המהדהד את השואה במוטבים הרצחניים שלו (כגון רצח עם) – האיום של דאע"ש.

שיטות: 241 נבדקים (71 בקבוצת ההשוואה, 170 נכדים לניצולי שואה) דיווחו על חשיפה לאירועי טרור, סימפטומים פוסט-טראומטיים וחרדה מדעא"ש.

ממצאים: החרדה מדאע"ש הייתה גבוהה במיוחד בקרב נכדים לארבעה סבים/סבתות ניצולי שואה שסבלו מסימפטומים פוסט-טראומטיים בעקבות גל הטרור.

מסקנות: התוצאות מעידות על כך שתחת תנאים מסוימים קיימים סימנים להעברה בין-דורית של השואה גם בדור הנכדים. נכדים המגיעים מרקע משפחתי רווי בחשיפה לשואה שבעצמם סובלים ממצוקה נפשית רגישים יותר לאיומים המזכירים את טראומת הסבים. בהתערבויות טיפוליות עם נכדים של ניצולי שואה הסובלים ממצוקה נפשית יש מקום לבחון את עיבוד הרקע הטראומטי במשפחה תוך הפרדתו מאיומים קיימים ופוטנציאליים.