בדידות וזקנה בקרב פדויי שבי

בדידות היא אחת ממקורות הדחק המשמעותיים ביותר והיא הופכת שכיחה וקשה במיוחד עם העליה בגיל. כחלק מההזדקנות מתרחשים אובדנים רבים של קשרים חברתיים דרך מוות ומחלות קשות של אנשים קרובים ודרך פרישה מעבודה. במצב של טראומה ניכרת בדידות נוספת אשר עשויה ללות את נפגע הטראומה במשך שני רבות לאחר שוך האירועים.

במדגם של פדויי שבי ממלחמת יום כיפור, המחקר הנוכחי בחן את הזיקה בין בדידות שנמדדה 18 שנה לאחר השיבה מהשבי ותמיכה חברתית בחזרה מהשבי אשר נמדדה באותה העת, לבין טלומרים, שנמדדו 42 שנים אחרי המלחמה.

ממצאי המחקר הצביעו על קשר חזק בין הטלומרים ובין הבדידות והתמיכה החברתית בשיבה הביתה. המשמעות הקלינית של הממצאים והתפקיד החשוב של בדידות לאחר טראומה ובתהליך ההזדקנות ידונו.