מטרה: האם לגיל סובייקטיבי, הגיל המתייחס לאופן בו אנשים תופסים את גילם, יש השפעה על תוצאות שיקום מניתוחים אוסטיאופורוטיים (ניתוח צוואר הירך לדוגמא) ושבץ מוחי? לאחרונה הוכח שגיל סובייקטיבי מנבא בריאות גופנית ותפקוד טוב יותר מהגיל הכרונולוגי, בייחוד בקרב זקנים המתגוררים בקהילה. עם זאת, עד כה, לא נעשה כל ניסיון לחקור האם הערכות של גיל סובייקטיבי מנבאות תפקוד במדגם קליני של מטופלים זקנים הסובלים ממחלות הקשורות בגיל. כמו כן, לא נבדקו הבדלים מגדריים במערכת הקשרים בין גיל סובייקטיבי ותוצאות שיקום.
החידושים שמחקר זה מציע הם, הרחבת המודל של וסטרהוף ו-וורם (Westerhof & Wurm, 2015) להתייחסות למגדר ולמודעות לגיל. כמו כן, על פי מודל המחקר, רווחה נפשית (מושג שכולל מרכיבים של רווחה סובייקטיבית כגון, סיפוק מהחיים ורגש חיובי וגם רווחה פסיכולוגית קרי, משמעות בחיים)תשמש משתנה המתווך את מערכת הקשרים בין גיל סובייקטיבי לבין תוצאות השיקום. חידושים נוספים הם ההתבוננות המגדרית על הקשרים ההדדיים בין גיל סובייקטיבי ושיקום ושילוב של משתנה המודעות לגיל כמשתנה הממתן במודל.
השערות המחקר: השערת המחקר המרכזית טוענת, שתמצא השפעה הדדית בין גיל סובייקטיבי צעיר ותפקוד טוב יותר בשיקום. תחושת הרווחה במהלך השיקום תתווך השפעה הדדית זו בעוד מגדר ומודעות לגיל תמתן אותה. משוער כי תהיינה השפעות הדדיות חזקות בין הגיל הסובייקטיבי של המראה החיצוני לתפקוד בשיקום בקרב נשים, והשפעות הדדיות חזקות בין הגיל הסובייקטיבי המתייחס להתנהגות והתנהלות בסביבה ותפקוד בשיקום בקרב גברים. ההשפעות תהיינה חזקות במיוחד בקרב נשים וגברים עם מודעות גבוהה לגיל.
שיטות: סוג המחקר הינו מחקר פרוספקטיבי המתבסס על מילוי שאלונים ואיסוף נתונים קיימים. משך המחקר שנתיים וישתתפו בו חולים מעל גיל 65 , שמורים קוגניטיבית המאושפזים במחלקת שיקום גריאטרי לאחר שבר או אירוע מוחי.
השלכות המחקר: זיהוי הגיל הסובייקטיבי של המטופל עשוי לסייע בידי מטפלים בבניית פרוטוקול שיקום בהתאם. כמו כן, ההתייחסות המגדרית שנעשית במחקר זה לראשונה, עשויה לקדם פרוטוקולי שיקום אינדיבידואלים לנשים ולגברים, ובמיוחד לאלו עם מודעות גבוהה לגיל, בהתאם למגמה הרווחת והולכת של רפואה מותאמת אישית.