מה בין תפיסת העתיד, קרבה ואינטימיות לרווחה נפשית בזקנה?

מטרה: מחקרים מראים כי מספר הקשרים החברתיים ואיכותם משתנים בזקנה. תיאורית הסלקטיביות החברתית-רגשית טוענת שאנשים מזדקנים תופסים את הזמן כמוגבל ומעדיפים קשרים קרובים ואינטימיים, נטייה שמגבירה את רווחתם הנפשית. מחקרים אמנם מצאו כי מספר הקשרים הרחוקים מצטמצם כשתפיסת העתיד של האדם הזקן מצטמצמת, אך מספר קשריו הקרובים נשאר ללא שינוי. לצד זאת, תיאוריית הכללת האחר בעצמי טוענת כי לאנשים יש מוטיבציה להרחבת העצמי ע"י הכללת אחרים משמעותיים בעצמי וכי הדבר מגביר את רווחתם הנפשית. לאור תיאורית הסלקטיביות החברתית-רגשית יתכן ותפיסת הזמן כמוגבל תהיה קשורה ליותר הכללה של אחרים בעצמי ואיכות טובה יותר של הקשרים הקרובים. מנגד, יתכן ותפיסת העתיד כמוגבל מעלה לחץ כרוני בקרב זקנים. במקרה כזה, לפי המודל התיאורטי של אינטגרציה בין פגיעות וחוסן, יכולת הויסות הרגשי תיפגע ובהתאם לכך איכות היחסים דווקא תדרדר.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את מערכת הקשרים בין תפיסת העתיד, המספר והאיכות של הקשרים הקרובים והרווחה הנפשית בזקנה ולענות על סתירות הקיימות בתחום ע"י מודל אינטגרטיבי.

שיטות: 250 אנשים מעל גיל 65 נשאלו אודות תפיסת העתיד שלהם, מעגליהם החברתיים, מידת האינטימיות והאיכות של היחסים הקרובים ומידת הכללת האחר בעצמם. כמו כן, נבדקו הקשרים בין המשתנים הללו לבריאותם הנפשית.

ממצאים: לאחר שליטה על משתני רקע מרכזיים, נמצא כי תפיסת עתיד מצומצמת קשורה לירידה במספר הקשרים הרחוקים וצמצום הרשת החברתית, אך גם לירידה באינטימיות הקשרים הקרובים, בהכללת האחר בעצמי ובאיכות היחסים. ירידה באיכות הקשרים נמצאה אף קשורה לירידה בכל מדדי הבריאות הנפשית. הכללת האחר בעצמי ואיכות היחסים הקרובים תיווכו את הקשר בין תפיסת העתיד לבריאות הנפשית.

מסקנות: ממצאים אלו מראים כי תפיסת העתיד כמוגבל הינה דווקא בעלת השלכות שליליות על איכות הקשרים הקרובים ועל הבריאות הנפשית. המחקר תומך במודל התיאורטי של אינטגרציה בין פגיעות וחוסן ומרחיב את היריעה לבחינת איכות היחסים. יתכן שמציאת דרכים לשיפור איכות היחסים הקרובים תפתח צוהר למטפלים ואנשי מקצוע להטיב את הבריאות הנפשית של זקנים, נוכח תפיסת העתיד המצומצמת שלהם.