פרשנותם של נרטיבים של אנשים זקנים עם דמנציה באמצעות מתודולוגיה ספרותית

מטרת העבודה: בעוד שהפגיעה בזיכרון לטווח הקצר מהווה את אחד הסימנים הראשונים להתחלתה של דמנציה, הזיכרון לטווח הארוך נוטה להישמר עד לשלבי המחלה המתקדמים. היכולת להיזכר בפירוט באירועי חיים מהעבר הרחוק, מסייעת לאנשים זקנים עם דמנציה לבצע באופן מתווך תהליכים של סקירת חיים והעלאת זיכרונות, ואגב כך לקדם את תחושת "שלמות העצמי" (Erikson, 1968). זיכרונותיהם של החולים משמשים כגשר לעולמם הפנימי ולדרכי הבניית זהותם העצמית. הבנתם של תהליכים אלה מהווה בתורה בסיס משמעותי לפיתוחן של תוכניות טיפול והתערבות להקלה ולהשגת רווחה נפשית. אולם כשם שנדרשת התאמה ותיווך בתהליך העלאת הזיכרונות וסיפור סיפורי החיים, כך נדרשת גם התאמה מתודולוגית בניתוח הנרטיבים ופרשנותם. לעיתים מדובר ב"נרטיבים שבורים" ("broken narratives") ונעדרי קוהרנטיות לכאורה (Hyden, 2010), אשר אינם עונים להגדרות המקובלות של נרטיב בר-חקירה. בהרצאה אדגים כיצד יישומן של שיטות פרשנות הלקוחות משדה המחקר הספרותי, מסייעות להרחבת פרשנותם של נרטיבים של אנשים זקנים עם דמנציה.

שיטות

בהתאם לשיטה שמציעה אלקד-להמן (2010), ניתוח הנרטיבים מתבסס על שלוש אסכולות בביקורת הספרות במאה ה-20: הביקורת החדשה האנגלו-אמריקאית, ביקורת תגובת הקורא ואינטר-טקסטואליות. יתרונה של השיטה הוא ביצירת עושר הרמנויטי והרחבת היריעה הפרשנית המקובלת. שיטה זו אף יוצרת את החיבור המתבקש בין 'הגרונטולוגיה הנרטיבית' ל'גרונטולוגיה הספרותית' ובכך היא נענית לקריאה לפלורליזם מתודולוגי בחקר הזקנה. בהרצאה אתמקד בקריאה אינטר-טקסטואלית בסיפורי חיים שסופרו במסגרת קבוצות סיפורי חיים לאנשים עם דמנציה.

ממצאים

הממצאים מלמדים על תבניות אינטר-טקסטואליות מגוונות הנחשפות בסיפורי חייהם של האנשים. תבניות אלה מלמדות, בין היתר, על שזירת הנרטיב האישי בנרטיב הקולקטיבי, עיצוב זהות עצמית המבוססת על ייחודיות ואינדיווידואליות, ועוד.

מסקנות: קריאה ספרותית מרחיבה את ההבנה על תהליכי הבניית הזהויות הנרטיביות של אנשים זקנים עם דמנציה. היא מסייעת להתגבר על מגבלות השפה וחוסר הקוהרנטיות לכאורה, המתגלים בסיפורי חייהם. קריאה כזו חושפת מארג רב-קולי, המשקף את חתירתם לעיצוב זהות עצמית חיובית ומסתגלת לנוכח האתגר הכפול של זקנה ודמנציה.