תפיסת הקשר עם הסב/תא כמשתנה הממתן את הקשר בין קירבה סובייקטיבית למוות לבין שביעות רצון מהחיים

מטרת העבודה: בשנים האחרונות, ישנה התמקדות גוברת במשתנים הנוגעים לתפיסות סובייקטיביות של חיים ומוות. כך, למשל, קירבה סובייקטיבית למוות, או המידה בה האדם חש שמותו קרוב, נמצאה קשורה לחרדות הקשורות בהזדקנות ובסוף החיים, כמו גם לרווחה נפשית ופסיכולוגית. בהקשר זה, מחקרים רבים מראים כי קשרים קרובים עם דמויות משמעותיות לאורך החיים מהווים משאב פנימי משמעותי כאשר האדם נאלץ להתמודד עם אימת המוות. עם זאת, נושא זה עדיין לא נבדק בהקשר של קשרים בין-דוריים. לפיכך, מטרת המחקר הנוכחי היתה לבדוק האם הקשר הסבי עשוי להוות משתנה מתווך, המסייע לאדם להתמודד עם תחושה של קירבה למוות. במילים אחרות, שיערנו כי ייצוג פנימי חיובי של דמות הסב תהווה משאב אשר יפחית את השפעתה של תחושה זו, ותגביר את שביעות הרצון מהחיים.

שיטות: לצורך המחקר, נדגמו 298 נבדקים בטווח גילאים 18-78 (גיל ממוצע: 37.94, סטיית תקן: 9.67). הנבדקים התבקשו להתמקד בסב/תא אשר היו משמעותיים ביותר עבורם, ולאחר מכן, ענו על שאלון הבודק את תפיסת ההפנמה של הקשר עם הסב/תא הנבחר/ת. כמו כן, ענו הנבדקים על שאלון דמוגרפי, על שאלון הבודק קירבה סובייקטיבית למוות ועל שאלון הבודק שביעות רצון מהחיים.

ממצאים: כצפוי, נמצא קשר שלילי מובהק בין קירבה סובייקטיבית למוות לבין שביעות רצון מהחיים. כמו כן, בהתאם להשערה, נמצא כי תפיסת הקשר הסבי מתווכת את הקשר בין שני המשתנים הנ"ל. ממצא זה נשאר מובהק גם כאשר בדקנו האם הדמות אליה התייחסו הנבדקים עדיין בין החיים.

מסקנות: הממצאים מראים כי קשר חיובי מופנם עם סב/תא עשוי לשמש את האדם כמשאב המסייע להפחית את ההשפעה של תחושה של קירבה למוות. הדיון ינסה לעמוד על הייחודיות של הקשר הסבי בהקשר זה תוך שימוש במושגים הנשענים על תיאוריית ניהול האימה.