אינטנסיביות הקשר הסבי כגורם הממתן את הקשר בין גילנות לחרדת הזדקנות

מטרת העבודה: מחקר רב מצביע על חשיבותן של תכניות המתמקדות במגע בין-דורי במטרה להפחית עמדות גילניות, או עמדות שליליות כלפי זיקנה וכלפי זקנים, בקרב קבוצות גיל שונות. עם זאת, קיים מחקר מועט בלבד בכל הקשור לאופן בו מבוגרים צעירים חווים את הקשר עם הסבים והסבתות שלהם בהקשר של עמדותיהם כלפי אנשים זקנים. לפיכך, מטרת המחקר הנוכחי היתה לבדוק האם האינטנסיביות הנתפשת של הקשר הסבי ממתנת את הקשר בין גילנות לחרדת הזדקנות בקרב צעירים.

שיטות: המחקר דגם 144 נבדקים בטווח גילאים 19-30 (גיל ממוצע: 24.24, סטיית תקן: 2.45), שענו על שאלונים הבודקים עמדות גילניות וחרדות הזדקנות. כמו כן, נתבקשו הנבדקים למלא שאלון העוסק באינטנסיביות הקשר שיש להם עם הסבים והסבתות, עבור ארבעה סבים וסבתות, שניים מצד האב ושניים מצד האם. נבדקים שדיווחו כי לא הכירו אחד מסביהם או סבתותיהם, התבקשו להתייחס לקשר שלהם עם הסבים והסבתות אותם הכירו.

ממצאים: נמצא כי האינטנסיביות הנתפשת של הקשר הסבי ממתנת את הקשר שבין גילנות לבין חרדת הזדקנות עבור שלושה מתוך ארבעת הסבים והסבתות. עם זאת, בשלושה מקרים אלה חזרנו ומצאנו כי אינטנסיביות גבוהה של קשר דווקא מגבירה את הקשר שבין גילנות לבין חרדת הזדקנות.

מסקנות: הממצאים מצביעים על כך שקשר בין-דורי אינטנסיבי עלול, במקרים מסוימים, להגביר עמדות שליליות כלפי זקנים וכלפי תהליך ההזדקנות. ההרצאה תדון בנושא זה לאור המגבלות של תאוריית המגע הבין-קבוצתי ותיאוריית ניהול האימה.