מגבלות הקשר הבין-דורי בראייה רב-תרבותית: ממצאים בקרב יהודים וערבים בישראל

מטרת העבודה: לפי עקרונות תיאוריית המגע הבין-קבוצתי, יצירת הזדמנויות המובילות למגע ישיר או עקיף בין קבוצות חברתיות שונות יכולה להוביל להפחתה בדעות שליליות ולהגברת ההבנה בין הקבוצות. בהתאם, נמצא כי מגע בין-דורי מפחית בצורה משמעותית סטריאוטיפים הקיימים בקרב צעירים בכל הקשור לקבוצות גיל מבוגרות. עם זאת, ישנם מקרים בהם מגע בין צעירים למבוגרים עשוי דווקא להגביר את הריחוק ואת הרתיעה מפני אוכלוסיה מבוגרת. לפיכך, עבודה זו התמקדה במשתנים העשויים להשפיע על הקשר הבין-דורי בהקשר התרבותי הישראלי. באופן ספציפי, נבדקו הבדלים בין יהודים וערבים בתפיסת האדם המבוגר ותהליך ההזדקנות, תוך שימת דגש על צורת המגע השונה של יהודים וערבים עם אנשים מבוגרים.

שיטות: המחקר בדק 154 נבדקים, כאשר 86 מתוכם יהודים ו- 68 ערבים מוסלמים. הנבדקים ענו על שאלות העוסקות בתפיסה התרבותית של הזקנה, של גילנות, ושל חרדת ההזדקנות.

ממצאים: נמצאו הבדלים מובהקים באופן בו שתי הקבוצות העריכו את האופן שבו תרבותם רואה את האדם הזקן, כאשר קבוצת הנבדקים הערבים דרגה זקנים באופן חיובי יותר ודיווחה על פחות חרדות מתהליך ההזדקנות. עם זאת, נמצאה אינטראקציה המצביעה על כך שדווקא נשים ערביות מדווחות על יותר חרדות מתהליך ההזדקנות ועל גילנות מוגברת. ממצא זה מוסבר מתוך ההקשר של המגע הבין-דורי השונה בין יהודים וערבים, ומתוך ההקשר של הבדלים בין הגברים והנשים בתרבות הערבית בישראל במגע הבין-דורי בתוך משפחותיהם.

מסקנות: המחקר מצביע על חשיבותו של ההקשר התרבותי-חברתי להבנת האופן שבו האדם הזקן נתפש בחברה הישראלית בקרב יהודים וערבים מחד גיסא, ובהתאם לאופי המגע הבין-דורי בכל אחת משתי קבוצות אלה, מאידך גיסא.