הפילוט לפיקוח על אפוטרופוסים לעניינים אישיים: מודל ותוצאות

מטרות: עד לשנת 2014, הפיקוח על האפוטרופוסים נעשה רק בנוגע לנושאים כספיים. לחץ ציבורי ודוחות מבקרי מדינה בנושא הגבירו את המודעות לצורך להרחיב את הפיקוח גם לעניינים האישיים. מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל, סייע למשרד המשפטים בפיתוח כלים לפיקוח, וביצוע פילוט לבחינתם.

שיטות: לפילוט שלושה שלבים:

1. פיתוח הכלים: נערכו ראיונות עומק עם קובעי מדיניות, אנשי מקצוע, אפוטרופוסים ואנשים שמונה להם אפוטרופוס, ונעשתה סקירה של כלי פיקוח דומים בעולם. בעקבות אלו פותחו אינדיקטורים וכלים לבחינת תפקוד האפוטרופוס.
2. ביצוע הפילוט: ביצוע ביקור במקום מגורי האדם שיש לו אפוטרופוס על ידי מראיין שעבר הדרכה (ולא עובד סוציאלי בעל ניסיון). הביקור כלל ראיון עם האדם עצמו (במידת האפשר), עם האפוטרופוס, תצפית, ושאלון למילוי עצמי של עובדות סוציאליות במסגרות מגורים. על מנת לוודא שקולם של האנשים עצמם אכן יושמע ככל הניתן, נעשתה הנגשה לשונית של הכלי ונערכה הכשרה מיוחדת של המראיינים בנושא. בתום הביקור, המידע הועבר לעובדת סוציאלית של הפילוט שקבעה אם תפקוד האפוטרופוס תקין או שיש חשש לתפקוד לא תקין.
3. תיקוף הכלים: נעשה על-ידי ביקור חוזר שנעשה על ידי עובדים סוציאליים בעלי ניסיון (n=115), ובדיקת מהימנות בין שופטים, שנעשתה על ידי השוואה בין הקביעה לגבי תפקוד האפוטרופוס בין שתי עובדות סוציאליות שונות (n=30).

ממצאים: נערכו 451 ביקורים במקום המגורים של אנשים שמונה להם אפוטרופוס. בכולם נערך ראיון עם האפוטרופוס ותצפית, במחציתם נערך גם ראיון עם האדם עצמו. כן התקבלו 210 שאלונים מעובדות סוציאליות במסגרות המגורים.

לגבי 95% מהאפוטרופוסים בני המשפחה נקבע כי התפקוד תקין, זאת לעומת 44% מהאפוטרופוסים המקצועיים. בבחינת תוקף הכלי, נמצא כי הייתה התאמה של 90% בין חוות הדעת של עו"ס הפרויקט והביקור החוזר, והתאמה של 98% בבחינת מהימנות בין שופטים.

מסקנות: נראה כי ניתן לבסס חוות דעת לקביעת תפקוד האפוטרופוס על בסיס ביקורי מראיין ושיפוט עובדת סוציאלית. הלקחים הנלמדים מסייעים למשרד המשפטים לפתח את מערכת הפיקוח, לקבוע סדרי עדיפויות בקדימות הפיקוח (למשל בני משפחה לעומת אפוטרופוסים מקצועיים), ולפתח תכניות הכשרה לאפוטרופוסים.