האדם יוצר את עצמו׳: משמעות ולקיחת אחריות להשגת רווחה נפשית בעת משבר בזוגיות בת שישה עשורים

אנשים נוטים לתלות את הרווחה הנפשית שלהם ביחס של בת או בן הזוג כלפיהם ובהתנהגותם. לעתים קרובות יש ניסיון לשנות את התנהגות בן או בת הזוג, בטענה כי היא גורמת לירידה ברווחה נפשית: ׳אם האחר/ת רק היית/ה מקשיב/ה לי, הייתי מרגיש/ה יותר טוב׳. לפי הלוגותרפיה, זאת הטלת אחריות על הרווחה הנפשית על אדם אחר. זאת בניגוד להשקפת העולם של ויקטור פרנקל, הוגה הלוגותרפיה, שקבע כי האדם יוצר את עצמו והוא האחראי הבלעדי על רגשותיו ועל מעשיו.

מטרת העבודה

מטרת ההרצאה היא הצגת תהליך טיפולי בו אישה (מעל גיל 80) מתמודדת עם שינוי קיצוני ביחסו של בן זוגה כלפיה. במהלך הטיפול, לומדת האישה לראות משמעויות בקשר הזוגי למרות המשבר הנוכחי וכן לקחת אחריות על הרגשות שלה כדבר שלא תלוי בבן זוגה.

גישת העבודה

עקרונות הלוגותרפיה הנחו אותי בליווי האישה הנמצאת במשבר זוגי בשנים מאוחרות בחייה. התפיסה הטיפולית גורסת שעל האישה למצוא משמעות בקשר הזוגי ובחייה באופן כללי וכן לקחת אחריות על מציאת המשמעות ועל עמדתה במשבר. עד המשבר, הקשר הזוגי נמשך עשרות שנים באופן מספק, ובעקבות הטיפול מצאה האישה משמעויות רבות בקשר שלא הייתה מודעות אליהן בעבר. זאת בדומה לאנשים רבים שאינם נותנים את הדעת למשמעויות בחייהם, כלומר, במילותיו של פרנקל, האנשים קיימים ולא חיים. למרות הקושי להכיל את השינוי בהתנהגות בן זוגה, כיום האישה מצליחה לראות את המשמעויות בקשר שלהם מעבר למשבר הנוכחי, וכן להבין כי רווחתה הנפשית תלויה בה, ולא ביחס בן הזוג כלפיה.

מסקנות

עבודה זו מהווה דוגמה לאופן בו הלוגותרפיה עשויה לסייע בהתמודדות עם בעיות זוגיות בגיל מבוגר. כמו כן, העבודה מדגימה את גמישות האדם ואת השאיפה למשמעות ולרווחה נפשית גם בגיל מבוגר.