משמעות בחיים במצב של ירידה קוגניטיבית

מטרת ההרצאה

מטרת ההרצאה לדון בשתי נקודות שעולות ממקרה שאציג:

האם ביכולתה של קשישה בעלת ירידה קוגניטיבית להתקדם "ולהרוויח" מטיפול פסיכוטרפי בגישת הלוגותרפיה, מעבר ליתרונות של טיפול החזקתי? התלבטויות ואתגרים של המטפלת

כיצד זכרונות, עבור אישה המתמודדת עם תהליך של אובדן זכרון, יכולים להעניק משמעות בחיים העכשוויים, דווקא אל מול אובדן הזכרון

גישת ההרצאה

הטיפול הנדון נעשה במסגרת תכנית הלימודים פסיכותרפית עם אנשים זקנים עם דגש על לוגותרפית.
כבר מהפגישה הראשונה עם המטופלת עלתה בפני הדילמה האם במצבה של המטופלת, יש טעם לנסות ולהשתמש בכלים שמטרתם היא לעורר תובנות ותהליכים פנימיים ולא רק אחזקה ומניעת נסיגה. האם בכלל יש לכנות מפגשים אלו טיפול פסיכותרפי? בתחילה הייתי סקפטית כיוון שלמרות שאני עוסקת בתחום הזקנה מזה יותר מעשור מצאתי את עצמי מושפעת מחשיבה סטראותיפית ודעות קדומות .

מקרה זה עוסק בניסיון שלי עם מטופלת בת 83, ניצולת שואה, הסובלת מירידה קוגניטיבית ומדכאון. לאחר מספר פגישות עלו נושאים כגון משמעות חייה בעברה לעומת ההווה לאור הקשיים הפיזיים והריגשיים אותם היא חווה ביומיום. המטופלת עברה תהליך ריגשי במהלכו גילתה שבאופן מעט פרדוקסלי, היא מוצאת משמעות לחייה כיום מתוך זכרונות העבר. לאור המגבלה התפקודית שלה המטופלת האמינה שמה שחסר לה הם הטיולים שאותם כל כך אהבה בעברה, ובמהלך הפגישות גילתה כי אלו דווקא זכרונותיה לארץ בה גדלה ובילתה את רוב שנות חייה, רוסיה, שנותנים משמעות לחייה היום (כפי שמבטאת לאה גולדברג ב-"בארץ אהבתי")

מסקנות

מקרה זה מראה כי אנחנו ממהרים לתייג אנשים בעלי ירידה קוגניטיבית ולוותר עליהם ושטיפול ריגשי בגישה המתאימה, יכול להביא להתקדמות ולשיפור איכות החיים והרווחה הנפשית מעבר לטיפול אחזקתי בלבד. גם האדם הסובל מירידה קוגניטיבית יכול להינות ולהשיג התקדמות באמצעות פסיכותרפיה בכלל ולוגותרפיה בפרט.

ידוע שהעלאת זכרונות בפני עצמה תורמתד רבות לרווחה הנפשית של אדם הסובל מירידה קוגניטיבית. עם זאת הגילוי במקרה הנ"ל הוא שתהליך זה יכול להוליד משמעות מחודשת בחייו של אדם בגיל הזקנה.