פיתוח ובחינת התערבות מבוססת תיאוריה להגברת ניידות זקנים באשפוז: "ללכת בשביל"

רקע: שיפור מידת ניידות זקנים באשפוז מובילה לצמצום בירידה תפקודית הקשורה באשפוז. עם זאת, קיימות מעט מאוד התערבויות שיעילותן נבדקה אמפרית. יתרה מכך יישומן מאתגר בשל מגוון אילוצים ייחודים לכל מחלקה בבית-החולים. מטרת המחקר הנוכחי להדגים תהליך בניה, בדיקה והתאמת התערבות רב-מקצועית לשיפור ניידות זקנים מאושפזים בעזרת מודל The Systems Engineering Initiative for Patient Safety (SEIPS).

הליך: נערך מחקר כמותני ואיכותני בשישה שלבים בהתאם למרכיבי המודל. בשלב הראשון נערך מחקר פרוספקטיבי בקרב 203 מאושפזים שבחן את הקשר בין מספר צעדים וירידה תפקודית והוביל להגדרת יעד ההתערבות. במקביל, נערכו ראיונות עומק עם אנשי-מפתח בבית-החולים לאיתור מרכיבים ארגוניים הקשורים בניידות; בנוסף, בוצע סקר עמדות, ידע, והתנהגויות בקרב 116 אנשי צוות שתרם לבניית התערבות. בשלב הבא נערכו ארבע קבוצות מיקוד שכללו צוות רב-מקצועי שבחר אסטרטגיות התערבות, בהתאם לאופי מחלקתם ומשאביה. השלב האחרון הובל על-ידי ועדת היגוי שפיתחה תכניות התערבות וקבעה אסטרטגיות ליישומה.

תוצאות: 41.8% מהמשתתפים צעדו פחות מ-900 צעדים ביום מתוכם 55.4% דיווחו על ירידה תפקודית, בעוד ש-58.2% מהמשתתפים שצעדו 900 צעדים ויותר, רק 18.4% דיווחו על ירידה תפקודית. ממצאי רגרסיה לוגיסטית העלו כי הסיכון לפתח ירידה תפקודית גבוה פי 4.7 בקרב אלו שהלכו פחות מ-900 צעדים תוך שליטה במשתנים הקשורים בירידה תפקודית (OR 4.7; 95% CI, 2.0-11.0). כן נמצא כי הערכה ועידוד ניידות לא היוו חלק משגרת הטיפול. בין החסמים לניידות בלטו ידע מוגבל הכולל היבטים מעשיים של ניידות, העדר תיעוד ומחסור בציוד. וועדת הגוי החליטה שאחיות יובילו הערכת ניידות מאושפזים, כוחות עזר ובני משפחה יסייעו וידריכו לניידות ופיזיותרפיסטים יתמכו בצוותים. ניידות הוגדרה כמדד איכות, ככזו תועדה ברשומות הרפואית ופוקחה ע"י הנהלת בית החולים.

מסקנות: מודל SEIPS יכול לשמש כמדריך אופרטיבי לעיצוב ויישום התערבות רב-מערכתית לשיפור ניידות מאושפזים מותאמת למחלקה. שינוי מדיניות טיפולית תוך מעורבות כלל עובדי בית החולים למציאת פתרונות יצירתיים לחסמים שהועלו ע"י הצוותים עצמם מבטיחה בניית התערבות המבוססת על משאבים מקומיים, ומקובלת על הצוותים.