השפעת תכנית התערבות "ללכת בשביל" על עמדות, ידע והתנהגות של הצוות המטפל בנושא ניידות זקנים במהלך אשפוז אקוטי

מטרת המחקר: מידת הניידות במהלך האשפוז מושפעת לא רק מיכולות החולה, המחלה והטיפולים שניתנים באשפוז אלא גם מהעמדות הצוות המטפל. המחקר הנוכחי בחן את מידת השינוי בידע, התנהגות ועמדות הצוות בעקבות התערבות "ללכת בשביל" תוך התחשבות במידת מעורבותם בהתערבות.

שיטת המחקר: המחקר הנוכחי התמקד בצוות המטפל ובוצע במערך ניסויי למחצה, פרוספקטיבי ותוך-נבדקי. בשלב הראשון, לפני שינוי הפרקטיקה הטיפולית, נערך סקר עמדות, ידע והתנהגות הצוות לגבי ניידות המטופלים בקרב 90 משתתפים (רופאים, אחיות, פיזיותרפיסטים וכוחות עזר). בשלב השני, לאחר הכנסת שינוי בפרקטיקה הטיפולית, בוצעה הערכה חוזרת בקרב אנשי צוות באותן מחלקות בהן בוצעה ההתערבות בתוספת בהערכת מידת מעורבות הצוות בהתערבות. בשלב זה השתתפו 83 אנשי צוות, מתוכם 69% (57(N= השתתפו בשני שלבי המחקר. עמדות, ידע והתנהגות נבדקו בעזרת שאלון שתורגם ותוקף מאנגלית לעברית (α-Cronbach 0.65-0.76) . בדיקת השערות המחקר נערכו בעזרת ניתוחי שונות חד ורב-משתניים.

ממצאים: הממצאים המרכזיים העלו כי ההתערבות תרמה באופן משמעותי לשיפור הידע ולשינוי בהתנהגות הצוות. ההשפעה המקסימלית הייתה בשיפור הידע והתנהגות של כוחות העזר והאחיות. עם זאת, ההתערבות לא שיפרה באופן משמעותי את עמדותיהן. ממצא זה היה עקבי גם במדידות חוזרות בקבוצה שמלאה שאלונים לפני התערבות ואחריה, וגם בבדיקת הקשר בין מידת המעורבות בהתערבות לבין עמדות הנבדקים בתת מדגם של המשתתפים שמלאו שאלונים לאחר הכנסת ההתערבות.

מסקנות: ניתן לשנות התנהגות בעזרת שיפור הידע וצמצום חסמים בשטח גם ללא שיפור עמדות. עמדות מושרשות בתפיסות ובאמונות ולכן יחסית קשות לשינוי. המחקר הנוכחי סיפק עדויות ראשוניות לכך שהתערבות שמערבת את כל צוות המחלקה וממוקדת במתן ידע, פתרונות לצמצום חסמים ויצירת סביבה המעודדת שינוי יכולה לתרום באופן משמעותי לשיפור הידע ולשינוי בהתנהגות הצוות הסיעודי, גם אם לא לשיפור עמדות הצוות בתחום.