מחלת הדמנציה נחשבת לאחד המצבים המעיקים והקשים ביותר לאדם ומשפחתו. תסמונת זו תורמת יותר מכל מחלה כרונית אחרת למספר שנות חיים עם מוגבלות בקרב בני 60 ומעלה ((WHO,2016. בישראל נאמד מספר הלוקים בדמנציה ב- 150,000 איש. מספר זה ילך ויעלה במהלך שני העשורים הבאים. נתונים מדאיגים אלה הביאו לפיתוח אסטרטגיות להתמודדות עם המחלה והשלכותיה במדינות רבות בעולם ובישראל (ברודסקי ועמיתיה, 2013). לאור חשיבותה של מערכת הבריאות ומיקומה המרכזי לאבחון וטיפול בעיתו, פותחה ע"י אשל, משרד הבריאות וקופ"ח, התכנית לאבחון וטיפול בדמנציה ברפואה ראשונית. התכנית לוותה במחקר הערכה במימון משרד הבריאות. ממצאים ראשוניים יוצגו להלן.

מטרת המחקר: להעריך את מידת השגת מטרות התכנית

שיטה: המחקר נערך כחקר מקרה (Case Study) הכולל מספר שיטות מחקריות (Mixed Methods) כגון ראיונות; ניתוח מסמכים (איכותני) ושאלונים (כמותי).

אוכלוסיית המחקר: 173 אנשי מקצוע מכל ארבעת קופות החולים

ממצאים: 1. לתכניות המגוונות מכנה משותף המתבטא בבניית תשתיות ממוחשבות; הפקת חומרים להדרכה והסברה; וקיום השתלמויות לאנשי המקצוע המטפלים. 2. ככלל, המשתלמים דיווחו על שביעות רצון רבה מאד מההשתלמויות ונמצאו הבדלים מובהקים בין שביעות הרצון בקופות השונות ובין אנשי המקצוע.

בניתוח תוכן הראיונות עלו התמות : (1) "צריך זמן, כי החולים האלה, כשנכנסים, זה תיבת פנדורה"- הדואליות בתפיסת המטופלים הזקנים (2) "אף אחד לא ידע למה אנחנו הולכים" – תחילת היישום, גורמים מעכבים וגורמים מקדמים (3) "לומדים שלפעמים אנחנו טועים... אין תחושות בטן"- על המפגש עם מטופלים, תובנות ולקחים.

מסקנות: הממצאים מצביעים על הגברת המודעות למחלת הדמנציה ולצורך לזהות תסמינים על ידי אנשי הצוות המטפלים; הגברת ידע ומידע בנושא; הנעת תהליכים לאבחון מוקדם של דמנציה בקרב אנשי המקצוע בקופת החולים; שינוי בתפיסת אנשי המקצוע באשר לתפקידם בזיהוי /אבחון/טיפול /ניהול המחלה.