הקשר בין צמתי חיים לבין תחושת בדידות ותפקידו הממתן של OT אקסוגני

מטרת העבודה: מחקר זה עוסק בצמתי-חיים (שהם סוג של זיכרונות מגדירי עצמי) והקשר שלהם עם תחושת בדידות. המחקר יבחן אם העלאת רמת אוקסיטוצין בגוף יכולה לעזור לאדם לשנות את תפיסתו או את צמתי החיים שבחר כחלק מהתמודדות עם ההידלדלות ברשת החברתית שיכולה להתרחש ועם תחושת הבדידות הנלוות אליה בגיל זקנה.

בשנים האחרונות מצטברות עדויות בחקר מדעי המוח ששינויים נוירו-הורמונאליים מעורבים בתהליך ובמיוחד למעורבותו של נוירו- הורמון בשם אוקסיטוצין (OT) . בעשור האחרון, נוצר עניין מחקרי רב בו הודות לאפקט הפרו-חברתי האפשרי המקדם התנהגות ואינטראקציה חברתיות .

האמיגדלה במוח מהווה אזור פעולה משותף לתהליך של וויסות סוציו-אמוציונאלי ולפעולתו הפרו-חברתית של OT . על כן, מצופה שהגברת פעולתו של ה- OT יכולה לשפר את תהליך הוויסות החברתי-רגשי בקרב אנשים זקנים וגם לשפר את האפקט הסוציו-קוגניטיבי שלו ,במיוחד בהשפעתו החיובית על הזיכרון של האדם.

המחקר מניח כי אחרי העלאת רמות OT בגוף על ידי שימוש בתרסיס OT תוך אפי, זיכרונותיהם של הנבדקים יהיו יותר חיוביים, יתמקדו יותר במידע חיובי ויוכלו לשנות את תפיסת עברם (כפי שבאה לידי ביטוי בצמתי החיים שלהם) ואת הרשת החברתית הנוכחית שלהם ולהפיק ממנה את התועלת המרבית כדי להפחית את תחושת הבדידות שלהם.

שיטה:

במחקר זה, לצורך בחינת האפקט של OT על זיכרונות העבר, ייעשה שימוש במושג "צומת חיים" שהוא תת סוג של זיכרון מגדיר עצמי. ההגדרה של צומת חיים בה נשתמש במחקר הנוכחי היא: אירוע או פרק זמן מסוים חיובי ששינה את כוון החיים והשפיע בצורה משמעותית על מהלך חייו או על תפיסת עולמו של האדם.

מסקנות מקדימות: מחקר זה הינו הראשון הבוחן את תופעת הבדידות בהקשרה הנוירו-פסיכולוגי ועשוי לתת אור חדש לחיפוש אחר עזרה תרופתית לתופעת הבדידות בגיל זקנה. תוצאותיו עשויות לשמש בסיס מחקרי עתידי לבדיקת השפעתו הפרו-חברתית של OT ככלי עזר טיפולי תרופתי יחד עם ההתערבויות הקליניות בבעיית הבדידות הגובה מחיר רב מהאוכלוסייה הזקנה.