כשתרחישי עולם עוין מצטברים: הזדקנות ונכות פיזית בקרב ניצולי שואה

מטרת המחקר: ניצולי שואה בגיל המבוגר אשר סובלים גם ממגבלות פיזיות מהווים אוכלוסייה ייחודית בה תרחישי עולם עוין התממשו והצטברו. בעוד שלגבי האוכלוסייה הכללית המזדקנת ידוע על יחסי גומלין בין מערכות המקדמות אושר (רווחה סובייקטיבית ומשמעות בחיים) לבין תרחישי עולם עוין (Shmotkin, Avidor, & Shrira, 2016), פחות ידוע על כך במצב מצוקה מצטברת בקרב ניצולי שואה מבוגרים הסובלים מנכות פיזית. המחקר הנוכחי השווה בין אופני ההסתגלות לזיקנה ולנכות בקרב נכים ניצולי שואה ונכים שאינם ניצולי שואה.

שיטה: המדגם כלל 208 בני ובנות 60 ומעלה, עם מגבלות פיזיות הדורשות שימוש קבוע באמצעי עזר לניוד, שנדגמו בדגימת נוחות. מתוכם, 50 משתתפים דיווחו על היותם ניצולי שואה. המשתתפים דיווחו על בריאותם הפיזית והנפשית בעזרת ראיון פנים מול פנים או שאלון מקוון. כל הניתוחים בוצעו תוך פיקוח על משתנים סוציודמוגרפיים ועל תפיסת חומרת הנכות.

ממצאים: לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הנכים הניצולים והנכים שאינם ניצולים במדדי בריאות נפשית ופיזית. עם זאת, נמצאו הבדלים בין הקבוצות בדפוס הקשר בין תרחישי עולם עוין לבין בריאות פיזית ונפשית. אצל הנכים הניצולים, תרחישי העולם העוין (איומים קיומיים הנוטים לפגוע בתחושת המסוגלות) נקשרו לבריאות פיזית ונפשית טובות יותר, שהשתקפו בפחות מחלות מדווחות ופחות עמדות שליליות כלפי הזיקנה. לעומתם, הנכים שאינם ניצולים הראו פגיעוּת ביחס לתרחישי העולם העוין, שהתקשרו ליותר מחלות ויותר עמדות שליליות כלפי הזיקנה. דפוס שונה של ממצאים הראה שאצל הנכים הניצולים תרחישי העולם העוין נקשרו לפחות צמיחה אישית, וכן שהתמודדות פרו-אקטיבית עם תרחישי העולם העוין נקשרה לפחות רגש חיובי בהשוואה לנכים שאינם ניצולים.

מסקנות: נראה כי עבור נכים ניצולי שואה נוכחות של תרחישי עולם עוין היא אדפטיבית בהקשר לתולדות שליליות (כמו מחלות מדווחות), בעוד שעבור נכים שאינם ניצולים, נוכחות תרחישי עולם עוין היא אדפטיבית בהקשר לתולדות חיוביות (כמו צמיחה אישית). ייתכן ודפוסים אלו מצביעים על מיקוד היכולת האדפטיבית של הניצולים בשימור בריאותם במצבים מאיימים ועל מגבלה ביכולתם לחוש צמיחה וגדילה במצבים אלו.