כשתרחישי העולם העוין מתממשים: הורים שכולים בני הדור השני לניצולי שואה

מטרת המחקר: תרחישי העולם העוין (HWS – hostile-world scenario), המתייחסים לדימויים שיש לאדם אודות איומים אקטואליים או פוטנציאליים על שלמותו הפיזית והנפשית, התממשו עבור בני הדור השני לניצולי שואה שאיבדו בן/בת. קבוצה זו, הנמצאת במצב חיים ייחודי, ניצבת גם מול אתגרי ההזדקנות. מחד, מחקרים הראו כי בני הדור השני לניצולי שואה סובלים מבעיות תפקודיות כגון דיכאון וחרדה, אך מאידך, מטה אנליזה (van IJzendoorn, Bakermans-Kranenburg, & Sagi-Schwartz, 2003) הראתה כי בני הדור השני לא הראו הבדלים במדדי תפקוד פסיכו-חברתיים בהשוואה לאלו שהוריהם אינם ניצולי שואה. בנוסף, היות ושיעור יחסית גבוה מההורים הזקנים בישראל הם שכולים, מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון כיצד ההתמודדות של קבוצת ההורים השכולים במחצית השניה לחייהם, שהינם גם בני הדור השני לניצולי שואה, שונה מזו של הורים שכולים שאינם צאצאי ניצולי שואה, והאם היא אדפטיבית.

שיטה: איסוף הנתונים התבצע בעזרת ראיונות ושאלון מקוון, ואופיין בדגימת "כדור השלג". המדגם כלל 116 הורים שכולים, שאיבדו ילד או ילדה בתאונה או מחלה, בני 50 ומעלה, שהתבקשו לדווח על חווית השכול, על מצב בריאותם הנפשית והפיזית, ולענות על מדדי אישיות.

ממצאים: נמצאה פגיעוּת גדולה יותר בקבוצת ההורים השכולים שהינם בני הדור השני לניצולי שואה בהשוואה לאלו שאינם צאצאי ניצולי שואה, אשר התבטאה ביותר אבל מורכב ופחות סיפוק מהחיים. עוד נמצא בקבוצה זו כי כאשר ההתקשרות השלילית עם תרחישי העולם העוין (איומים לשלמותו הפיזית או הנפשית של האדם שכרוכים בפגיעה בתחושת המסוגלות) היתה גבוהה יותר, הסיפוק מהחיים היה נמוך יותר והרגש השלילי גבוה יותר. בנוסף נראתה גם עדות לחוסן של בני הדור השני משום שעם הזמן החולף מאז האבדן הם דיווחו על פחות דיכאון ואבל מורכב, וכן ככל שהקשר עם הילד/ה שמת היה חזק יותר, נמצאה לרוב יותר צמיחה אישית, מאשר אצל אלו שאינם דור שני.

מסקנות: נראה כי הזדקנות בעולם בו תרחישי העולם העוין התממשו מציגה דילמה בין חוסן ופגיעוּת ומראה כי בצד קשיי ההתמודדות עם טראומות, מתקיימת גם התנהגות אדפטיבית.