תגובתם של רופאים לקשיים בתפקוד המיני שהוצגו בפניהם על יד מטופלים צעירים לעומת מטופלים בגיל המבוגר

מטרה: מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון האם קיים הבדל באבחנה, באטיולוגיה (ייחוס גורמי הקושי), בהתערבות הרפואית ובפרוגנוזה שניתנה על ידי רופאים מהתמחויות שונות כשהוצג בפניהם קושי בתפקוד המיני (קושי בהשגת זקפה בזמן יחסים מחוץ לנישואים) על ידי מטופלים צעירים לעומת מטופלים בגיל המבוגר.

שיטה: במסגרת המחקר הופצו שני תיאורי מקרה בהם מטופל פונה לרופא ומתאר קושי בהשגת זקפה בזמן יחסים מחוץ לנישואים בלבד (אין אונות מצבית). שני המקרים היו זהים לחלוטין למעט גיל הפונה (28/78) וכללו אינדיקציה ברורה לכך שמדובר בקשיים פסיכולוגיים בהשגת הזקפה. תיאורי המקרה הופצו באמצעות לינק אינטרנטי (דרך אתר Qualtrics) אשר שמר על האנונימיות של המשתתפים וחילק את תיאורי המקרה באופן רנדומלי בין המשתתפים. סך של 236 רופאים השיבו על השאלון, מתוכן 110 השיבו על תיאור המקרה של הפונה 'המבוגר' ו- 126 רופאים השיבו על השאלון של הפונה 'הצעיר'.

ממצאים: למרות שהמקרים אשר הוצגו היו זהים לחלוטין למעט גיל הפונה ועל אף שניתנה אינדיקציה ברורה כי מדובר בקשיים על רקע פסיכולוגי, נמצאו הבדלים מובהקים במדדים השונים. בעוד הפונים הצעירים קיבלו אבחנה של חרדת ביצוע (Performance anxiety), הפונים המבוגרים קיבלו אבחנה של אין-אונות (Erectile dysfunction). כמו כן, כאשר היה מדובר בפונה צעיר, רופאים נטו לייחס את הקושי לאספקטים פסיכולוגיים, כאשר היה מדובר בפונים מבוגרים, הבעיה יוחסה על ידם לשינויים הורמונאליים, בעיות בריאותיות או ירידה טבעית בצורך במין. פונים מהגיל המבוגר הופנו יותר לאורולוגים וקיבלו המלצות לטיפול תרופתי (טיפול הורמונאלי כדוגמת טסטוסטרון או נטילת כדור כדוגמת ויאגרה, לויטרה או סיאליס). לעומת זאת, פונים צעירים הופנו יותר לסקסולוגים ואף זכו לפרוגנוזה טיפולית טובה יותר.

מסקנות: המחקר הנוכחי מדגים כי קיימת רמה של גילנות בקרב רופאים בנוגע לתפיסתם את המיניות בגיל המבוגר וכן קיימת נטייה למדיקליזציה של הגיל המבוגר הבאה לידי ביטוי בנטייה להמליץ טיפול תרופתי על אף אינדיקציות ברורות לכך שמדובר בקושי פסיכולוגי ובבעיה המתקיימת רק בתנאים מסוימים של לחץ.