תגובות הורים וגננות לביטויי סקרנות מינית בגן הילדים

רקע: נהוג לחשוב שילדים צעירים תמימים מכדי להבין מהי מיניות, אבל התנהגויות של סקרנות מינית מתחילות כבר אצל פעוטות בגיל שנתיים. הפעילות החקרנית הזו שכיחה למדי ומתרחשת במעטה של משחק שיש בו סקרנות, הנאה ולפעמים מבוכה (Balter et al. 2016). משום שעבור המבוגרים מיניות נקשרת לעתים קרובות עם איסורים, פגיעה ותחושות בושה ואשמה, ביטויי הסקרנות של הילדים עשויים לחשוף את עמדות ההורים והגננות, התקשורת ביניהם ותפקידו של משרד החינוך בטפול במקרים אלה. דגמנו בדגימת נוחות שבע גננות שעובדות ב 4 גני חובה ו 3 גני טרום חובה (ממוצע וותק – 8.4). בראיונות חצי מובנים הן תיארו מקרה שאירע בגן ואת שיתוף ההורים בטיפול בו.

ממצאים: ניתוח תוכן מעלה שמרבית המקרים עסקו בחשיפה והצצה – בת שנכנסה עם בן לשירותים; כמה מקרי חשיפה הדדית בקבוצה, אוננות במפגש ושתי תלונות (אחת נמצאה מפוברקת) של ילדות שאחרים הפשיטו אותן ופגעו בהן. הגננות שוחחו עם כל הילדים שהיו מעורבים במקרים אלה. רובן חידדו את הנהלים במפגש הקבוצתי ושתיים הקדישו מפגש לחינוך מיני. כל ההורים קיבלו עדכון מהגננת. רובם סמכו עליה וקיבלו בהבנה את המקרה, זולת שתי אימהות שנלחצו מהדיווח של בנותיהן על הפגיעה. אותן אימהות שזכו לתמיכה מתמשכת מהגננות, הודו שהעדיפו להסתיר מידע מהאבות, מחשש לתגובתם הזועמת. הגננות התלבטו האם לערב את המפקחת, מאחר ודיווח כזה (גם במקרים של התנהגות נורמטיבית) מתניע הליך שדומה לנוהל טיפול באירועי אלימות בבית ספר. רוב הגננות העדיפו לשוחח עם היועצת ורק גננת אחת דיווחה למפקחת ומילאה דו"ח.

הממצאים הראשוניים ממחישים שביטויים של סקרנות מינית מתרחשים בגן, לרוב בהקשר תמים ולא פוגעני. למרות העיסוק האינטנסיבי בתקשורת על הטרדות מיניות, רוב הגננות מגיבות באופן ענייני, מקצועי, ללא הסחה והסתרה. יחסם של ההורים מושפע מאד מאופן הצגת המקרה ומאיכות התקשורת עם הגננת. אנו ממליצים שמשרד החינוך יחקור את הנושא לעומקו, יתייעץ עם הגננות וישקול מחדש את התועלת במדיניותו הנוקשה.

Balter, A. S., van Rhijn, T. M., & Davies, A. W. (2016). The development of sexuality in childhood in early learning settings: An exploration of early childhood educators` perceptions. The Canadian Journal of Human Sexuality, 25(1), 30-40.‏