מה חשוב שמורים ידעו על משפחות חד מיניות לצורך תקשורת יעילה ?

הפסיכולוג החברתי מייר (Meyer ,2003) השתמש במושג "לחץ מיעוטים" Minority Stress)) כדי לתאר את חווית הלחץ המוגבר אשר חווים אנשים בעלי נטייה מינית שונה, מעצם השתייכותם לקבוצת מיעוט אשר נושאת עמה סטיגמה חברתית. על רקע שינויים לטובה באקלים החברתי – תרבותי בישראל, זוגות חד מיניים יכולים כיום לנהל משק בית משותף ולחיות כ"ידועים בציבור", לגדל ילדים ביחד, וכדומה. נשאלת השאלה האם חווית הלחץ המוגבר של להט"בים נעלמת או מקבלת ביטויים חדשים.

המחקר שלי שם לו למטרה ללמוד על נשים במשפחות חד מיניות בישראל (ועל ילדיהן), באמצעות הקשבה לסיפורי החיים שלהן. תשומת לב מיוחדת ניתנה לשאלה האם ובאילו אופנים חווית "לחץ המיעוטים" באה לידי ביטוי בחייהם, מול משפחות המוצא, הסביבה הקרובה, מערכת החינוך, וכדומה.

אוכלוסיית המדגם כללה 40 משתתפות. כל המשתתפות גידלו ילדים עם בת זוג במסגרת משפחה חד מינית מתוכננת ללא אב, כאשר הילדים נולדו בעזרת תרומת זרע אנונימית או אומצו באמצעות תהליך אימוץ מחו"ל. כלי המחקר היו ראיונות עומק נרטיביים (.( Rosenthal, 1993 הראיונות נותחו על פי ה"מדריך למאזין/ה" של גיליגאן ועמיתות Gilligan et al, 2003 )) .

ניתוח הממצאים הראה כי חווית "לחץ המיעוטים" בקרב נשים במשפחות חד מיניות אינה נעלמת באקלים חברתי משופר, אלא מקבלת ביטויים חדשים. אחד מביטויים אלה הוא "נטל ההוכחה", כלומר, הלחץ להוכיח לעצמן ולחברה ההטרוסקסואלית שהן אימהות ראויות אשר מטפחות משפחות למופת (על פי סטנדרטים הטרו-נורמטיביים). לחץ זה נחשף כאקט בין דורי: כלומר, הוא מחלחל גם לילדים אשר נדרשים להצטיין ולשמש עדות חיה להצלחה של המשפחות שלהם, תוך השתקה עצמית של קשיים וחולשות.

מה מאפיין את התקשורת של אימהות וילדים במשפחות חד מיניות עם מערכת החינוך, תחת לחצים כאלה ? מה מורות/גננות יכולות לעשות, כדי לנהל איתם תקשורת מקרבת ויעילה ? ההרצאה תנסה להשיב על שאלות אלה, על סמך ממצאי המחקר שלי (ועל סמך ניסיוני כיועצת חינוכית במערכת החינוך).